המשנ"ב (סי' מו ס"ק יד) בחשבון מנין ה'מאה ברכות', מצרף את חשבון הברכות שמברך אדם על אכילתו במשך היום, ובחשבון שתי סעודות שחרית וערבית, יש שש עשרה ברכות, על נטילת ידים, המוציא, וארבע של ברכת המזון, וכוס של ברכת המזון שמברך לפניו ולאחריו, הרי שמונה ברכות לכל סעודה [ואף אם לא שותה כוס בברכת המזון, הרי אדם שותה ואוכל גם בין הסעודות, ובזה משלים ברכות האכילה].
אדם שמחמת בריאותו אסור לו להרבות באכילה, האם יש ענין להרבות בברכות אחרות שכבר אמר, כדי להשלים את מנין ה'מאה ברכות'? דעת מרן הגרי"ז מבריסק (אילת השחר דברים פ"י פסוק יב, ושו"ת תשובות והנהגות ח"ד סי' קנג) שאין ענין לברך כמה שיותר ברכות. מאידך, דעת מרן הגראי"ל שטיינמן (אילת השחר שם) והגר"ח קניבסקי (אישי ישראל פ"ה הע' סט) שגם מי שלא יוכל להגיע למנין מאה ברכות, יש ענין להוסיף לברך כמה שיכול כדי להשלים המנין, והביא הגר"ח קניבסקי ראיה לכך מהרמב"ם בפי"א מהל' ברכות הט"ז, שכתב יזהר אדם בברכה שאינה צריכה 'וירבה בברכות הצריכות', ומשמע שיש ענין להרבות בברכות אפילו שלא יגיע למנין מאה ברכות.
זוית הלכתית-יתד נאמן