השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
סימן קפ"ג סעיף ז'
- המברך איך יתנהג בכוס של ברכת המזון -
איך הייתה צריכה להיות בהמ"ז? | מדוע ביטלו חז"ל התקנה? | איך המנהג כהיום? | למי ראוי לתת כוס של ברכה? | האם מותר לשאול ולהשיב באמצע בהמ"ז? | בהמ"ז צריכה להאמר בישיבה? | מה הדין בהנ"ל בברכת מעין שבע? | הולכי דרכים איך ינהגו בבהמ"ז? | שלא יתעסק בעיסוקיו באמצע הברכה
באופן עקרוני, היה ראוי שהמברך יברך בקול את בהמ"ז, והמסובים ישמעו מילה במילה את הברכה של המברך, ובכך יוצאים ידי חובתן, ועי"ז מקיימים את מצוות זימון, כמו שכתוב "גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו", עי"ז שהמברך מברך והמסובים שותקים ומכוונים לכל מילה, וכך הייתה צריכה להראות בהמ"ז האמיתית, אבל מכיוון שחכמים חששו שלאנשים יהיה קשה לכוון ולשמוע את כל בהמ"ז מפי המברך, תקנו חז"ל שהמברך יברך בקול, והמסובים יברכו יחד איתו, ואת הברכה הראשונה חובה שהמברך יברך בקול, והמסובים יברכו בשקט, ואז הם ימהרו לסיים את הברכה לפני המברך, כדי שיוכלו לענות אמן על ברכתו.
יש שיטה שסוברת, שגם היום חז"ל רק ביטלו ואמרו, שאת יתר הברכות של בהמ"ז גם המסובים מברכים כל אחד לעצמו, אבל את הברכה הראשונה של בהמ"ז, בזה נשאר הדין כמו , שהמברך מברך בקול והמסובים שותקים ויוצאים יד"ח במה שהם שומעים מהמברך, והמ"ב דוחה את השיטה הזאת, אבל זה ודאי שצריך להקפיד שהברכה הראשונה של בהמ"ז המסובים יברכו בלחש, והמברך יברך בקול, ושאר הברכות יכולים לברך בקול יחד עם המברך.
הרמ"א מביא, שלא נותנים כוס של ברכה אלא לטוב עין, והמ"ב מביא, שכך כתוב בפסוק "טוב עין הוא יברך", טוב עין הכוונה שהוא שונא בצע, וגומל חסד בממונו.
סעיף ח'
בקריאת שמע שואלים ומשיבים מפני היראה ומפני הכבוד, ובתפילה לא שואלים ולא משיבים לא מפני היראה ולא מפני הכבוד, ובהמ"ז דומה לתפילה, ומבאר המ"ב, שכיון שרואים שבהמ"ז צריכה להאמר במקום אחד ולא דרך הליכה, לכן משווים אותה לתפילה ולא לק"ש.
סעיף ט'
צריך לשבת בשעת בהמ"ז, כדי שיוכל לכוון יותר לבהמ"ז, וגם לא יהיה מיסב דרך גאווה אלא באימה, והרמ"א מוסיף, שכך גם כל המסובים ישבו באימה, ואם לא עשה כך, אפילו בירך מהלך, בדיעבד יצא יד"ח.
סעיף י'
י"א שגם ברכת מעין ג' צריך לאומרה מיושב.
סעיף י"א
אם היה הולך בדרך ואוכל, כשמברך בהמ"ז א"צ לישב, כיון שאם נצריך אותו לשבת, דעתו לא תהיה מיושבת עליו, ולכן יברך אפילו תוך כדי הילוך.
סעיף י"ב
אסור לברך והוא עוסק במלאכתו, המ"ב מביא, שהוא הדין לכל הברכות, צריך להתפנות משאר העיסוקים, ולהתרכז בבהמ"ז ובברכה.