השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
סימן רנ"ג סעיף א'
- דין כירה ותנור לתן עליה הקדרות בערב שבת –
טעם האיסור להשהות קדירה ע"ג כירה מער"ש? | באיזה אופן מותר להשהותה? | האם בזמננו שיש "פלטה" ו"בלעך" שייך העניין הזה? |
סימן זה עוסק בעניין של "שהייה וחזרה".
שהייה – אסור לאדם להשהות קדירה (ובזמנם "כירה") עם מאכל ע"ג האש באופן שהמאכל לא התבשל כל צורכו, כיוון שחוששים שמא בליל שבת הוא יראה שהתבשיל לא מתבשל כמו שצריך, והוא יחתה בגחלים כדי למהר הבישול ויעבור על איסור מבשל, או איסור מבעיר, לכן תיקנו שאסור להשהות מער"ש קדירה עם מאכל ע"ג כירה, דהיינו ע"ג האש, באופן שאינה מבושלת כל צרכה, ורק אם היא מבושלת כל צרכה והיא מצטמק ורע לו, דהיינו, שאם היא תוסיף להתבשל זה לא טוב לתבשיל, בזה מותר כי הוא לא יחתה כדי לזרז את בישולה שהרי ישרף לו המאכל, ונחלקו הדעות ב - "כל צרכה" האם הכוונה כל צרכה ממש עד כדי מצטמק ורע לו או מספיק חצי בישול או שליש בישול, ופסק השו"ע כדעה המחמירה שצריך שיתבשל כל צרכו ממש, ואז מותר להשהות הקדירה ע"ג הכירה, ויש אופן נוסף, שאם הקדירה היא חיה, דהיינו, אם הניח בתוך הקדירה בשר חי שאינו יכול להתבשל בשעות הראשונות של הלילה אלא רק למחרת, ממילא מסיח דעתו מתבשיל זה שהרי אינו ראוי לאוכלו בליל שבת, וממילא אין חשש שיחתה בגחלים, וירק חי לא מועיל. (בזמננו מדובר על "גז" ואסור להשהות בו שמא יגביר את להבת הגז כדי שיתבשל, אא"כ התבשל כל צורכו ומצטמק ורע לו, או "גרוף וקטום" דהיינו כשמניחים "בלעך" או "פלטה" ורוב השיטות מקילות בפלטה כי אין שם את האפשרות לחתות בגחלים)