יום חמישי י"ח באב תשע"ז
האם טיול בארץ ישראל נחשב למצוה?
בעבר היה המעבר בין מדינות שונות מתבצע באמצעות רכיבה על גמלים במדבר, בשיירה. ברכיבה זו כרוכים איסורים רבים, ואמרו חכמים, שמליל רביעי ואילך מותר לצאת בשיירה כזו רק לצורך מצוה, וצריך לסכם עם מנהיג השיירה שבשבת לא תמשיך השיירה בדרכה, ואם לא יֵאות לכך, אסור לצאת עם שיירה זו. וכתבו ראשונים, שעלייה לארץ ישראל נחשבת לצורך מצוה; אך נחלקו הפוסקים אם היינו דווקא על מנת להתיישב בה, או אף על מנת לשוב ולרדת לחו"ל, ומשום שעצם ההליכה בארץ ישראל היא מצוה. ולדעה שאף עלייה על מנת לרדת נחשבת למצוה – אם כוונתו אינה למצוה, אלא לטיול בעלמא, יתכן שאין זה נחשב לצורך מצוה. [שו"ע רמח, ד, ומשנ"ב כו, כח ו־כט, וביה"ל ד"ה וביום, וד"ה ופוסק; ביאורים ומוספים דרשו, 15, 19 ו־20]
הנקלע עם רכבו בכניסת השבת למקום סכנה – עד היכן רשאי להמשיך בנסיעה?
הנקלע בשבת למקום שיש בו חשש סכנת נפשות – רשאי וחייב, כמובן, להתרחק ממנו אף כאשר הדבר כרוך בחילול שבת דאורייתא, כגון נסיעה ברכב, עד שיגיע למקום שאין בו חשש סכנה. וכשיגיע לנקודה הראשונה שאין בה חשש סכנה, היא נחשבת למקומו בשבת זו, ומשם רשאי להלֵּך רק עד אלפיִם אמה לכל צד, כדין 'תחום שבת'; ואם הגיע לשטח המוקף מחיצות, רשאי להלֵּך בכל השטח. ואף אם לא מדובר בסכנה מיידית, כלומר בסכנה שיהרגוהו, אלא בגרם סכנה, כגון שחושש שיגנבו את רכבו ולא יוכל להמשיך בדרכו, או שיגנבו בשבת את כספו, או את המאכלים והמשקאות המצויים ברשותו, ועל ידי אחד מאלו עשוי לבוא לידי סכנה – ימשיך בדרכו. [שו"ע רמח, ד, ומשנ"ב ל-לא; ביאורים ומוספים דרשו, 17]
היוצא בשבת מביתו לצורך הצלת נפשות – מה מותר לקחת עמו?
איסור תחומין חל גם על הוצאת חפציו של אדם אל מחוץ לתחום. ועם זאת, הנקלע עם חפציו בכניסת השבת במקום סכנה, ומוכרח משום כך להמשיך אל מחוץ לתחום (ראה לעיל) – אינו מחויב לפשוט את בגדיו ולהותיר חלק מחפציו בתוך ה'תחום' למקום שבו היו בגדיו וחפציו בכניסת השבת, משום שאיסור 'תחומין' של החפצים נקבע על פי בעליהם, וכיון שלו עצמו מותר להמשיך בדרכו משום פיקוח נפש, רשאי להוביל עמו את חפציו. אולם, היוצא בשבת אל מחוץ לתחום לצורך פיקוח נפש, כגון אנשי 'הצלה', חיילי הצבא, וחולה הנוסע לבית החולים – לא יטול עמו אלא את הדברים הנצרכים להצלת הנפשות, ואוכל ומשקה הנצרך לו לשבת (במידה ולא יהיו מזומנים לפניו במקום שאליו נוסע). [ביאורים ומוספים דרשו, 21; וראה שם עוד]