האם חרש שוטה וקטן יכולים ליטול ידיים לאחרים?
האם חייבים לכוון בנטילת ידיים?
ומי צריך לכוון כשנוטל ידי חברו?
כל זה ועוד בשיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
סימן קנ"ט סעיף י'
– באיזה כלי נוטלין הידיים, וכיצד יבואו המים לידיו –
כוונה לנט"י לאכילה | האם מועילה כוונת נותן לנוטל? | נט"י מחבית שהיטה אדם על צידה | עד מתי מועילה הטיית החבית? | מה הדין כשלא נתכווין להטותה לנט"י? | נט"י ע"י חש"ו, נדה, קטן, ועכו"ם | האם מהני נט"י ע"י קוף? | כוונת קטן לנט"י של אחר
אדם שנוטל ידיים, לכתחילה וי"א שמעכב גם בדיעבד, שיהיה לו כוונה שנטילת הידיים מכשירה אותו לאכילה, ולא צריך דווקא שזה שיטול בעצמו יכוון, אלא גם אם מישהו אחר נוטל לו את הידיים מהני כוונתו.
נטילת ידיים צריכה להיות מכלי ומכח גברא, ומבואר בשו"ע, שלא צריך ממש שהנטילה תהיה מכח גברא אלא אפילו אם הייתה לו חבית מלאה במים, והיטה אותה על צידה, והמים נשפכים זה נחשב לכח גברא ואדם אחר יכול להכניס שם את הידיים שלו, וזה נחשב שנוטל ידיים מכח גברא אפילו שעברו הרבה שעות מאז הטיית החבית עד שהוא מכניס את הידיים, כי כל זמן שהמים זורמים מחמת האדם שהיטה את החבית, זה מועיל, וגם אם אותו שהיטה היה אדם אחר ולא זה שנטל ידיו, ואפילו שלא נתכוון לנט"י לאכילה, בכ"א מהני לנט"י, המ"ב שואל, אע"פ שלמדנו בסעיף ט' שאדם שרוצה ליטול ידיו מברז של חבית, רק השפיכה הראשונה נחשבת ככח גברא, ואילו בהטיית החבית גם מה שזורם אח"כ חשב כח גברא? י"ל שבברז אדם לא עשה שום דבר אלא רק הסיר את המונע לזרימת המים, וא"א להחשיב את זה ככח גברא אלא רק מה שסמוך לפתיחת הברז, משא"כ בהטיית החבית שזה נחשב כח גברא, כי המים זורמים מכח הטייה.
סעיף י"א
חש"ו כשרים ליטול ידיים לאדם אחר בר דעת, ולגבי נדה ועכו"ם, מבואר שהם כשרים לנט"י, שהרי הם פסולים לנט"י לתרומה, אבל לנט"י לסעודה כשרים, וקטן פחות מבן שש כיון שאין לו דעת דינו כקוף.
סעיף י"ב
בעל חי שנוטל ידיים לאדם יש פוסלים כי זה לא נקרא כח גברא, ויש מכשירים כי בכ"א יש כאן "נותן" ולא צריך דווקא גברא.
סעיף י"ג
לכתחילה יכוון הנוטל לנטילה שמכשרת לאכילה וכוונת נותן גם מועיל ואפילו לכתחילה, והמ"ב מביא, שקטן פחות מבן שש אין כוונתו מועילה למישהו אחר, אבל אם זה לא כך גם כוונת מישהו אחר מועילה.