האם חייבים לעמוד בקדיש?

מדוע צריך אדם להיזהר שלא יתלוצצו עליו חבריו בשעה שעונה 'יהא שמיה רבא' בקול רם?│באלו קדישים אפשר לשבת?│ ומתי עונה אדם 'יהא שמיה רבא' ללא 'אמן'?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות ברכות במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק א', סימן נ"ו סעיף א' (ברמ"א)]  

חומרת עוונו של המדבר בקדיש

כתוב במשנה ברורה, שאדם שעונה 'יהא שמיה רבא מברך' בכל כוחו, קורעים לו גזר דינו, ובכל כוחו הכוונה, בכוונה ובנפש חפצה, ותרגום המילים 'יהא שמיה רבא' הוא, יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעלמי עלמיא, וצריך לומר 'יתגדל ויתקדש' בציירי, וכן כאשר אומרים 'בעלמא די ברא כרעותיה' צריך להפסיק מעט לאחר אמירת 'כרעותיה', כיוון שהמילים 'בעלמא די ברא כרעותיה' הולך על מקודם, ומי שמדבר בקדיש עוונו גדול מאוד, ומביא, שרב חמא ראה את אליהו הנביא מוליך אלפי גמלים טעונים אף וחמה, ושאל אותו, למי הגמלים האלו מיועדים? וענה לו, שהגמלים האלו מיועדים לשלם פורענות למי שמדבר במקומות הללו, ומביא המשנה ברורה בשם ספר חסידים, שחסיד אחד ראה חסיד אחר לאחר שנסתלק לבית עולמו, ופניו מוריקות, ושאל אותו, מדוע פניך מוריקות? וענה לו, משום שהייתי מדבר במקומות שאסור לדבר בהם, ומביא המשנה ברורה בשם מטה משה, שחכם אחד התגלה לתלמידו לאחר שנסתלק החכם לבית עולמו, וראה אותו תלמיד שיש לו כתם גדול, ושאל אותו, מה זה הכתם הזה? וענה לו, משום שהייתי מדבר במקום שאסור לדבר.

עניית 'אמן יהא שמיה רבא' בקול רם

הרמ"א אומר, אין להפסיק בין 'יהא שמיה רבא' לבין 'מברך', ומבאר המשנה ברורה, שאין כוונתו שלא להפסיק בנשימה, אלא כוונתו שלא להפסיק יותר מדאי, אלא לאומרו ברציפות, וכן לא יפסיק בין 'יהא שמיה', לבין 'רבא', אלא לומר את כל זה ברצף, עוד כתוב בשולחן ערוך, שצריך לומר 'אמן יהא שמיה רבא' בקול רם, ומבאר המשנה ברורה, משום שזה מעורר את הכוונה, אבל לא יאמר בקול רם באופן שיתלוצצו ממנו חבירו, ולא משום שאדם צריך לחשוש לכבודו שלא יתבזה, אלא טעם הדבר הוא, משום שאם חבירו יתלוצצו עליו, הוא גורם להם חטא, ומכשיל אותם בכך שהם מתלוצצים עליו.

מעלת אמירת 'יהא שמיה רבא'

צריך להשתדל לרוץ כדי לומר 'יהא שמיה רבא', ואומר המשנה ברורה, שזה יותר חשוב מקדושה וברכו, ואין הנפקא מינה שבעולם הבא יקבל על זה יותר שכר, אלא הנפקא מינה היא באופן שיש לאדם שתי אפשרויות, או ללכת לחדר אחד בבית הכנסת שבו הוא ישמע 'יהא שמיה רבא', או לחדר שני בבית הכנסת שבו הוא ישמע קדושה וברכו, יעדיף את המקום שבו שומעים 'יהא שמיה רבא', אם כי אומר המשנה ברורה, שאם במניין אחד אוחזים אחרי שמונה עשרה לקראת הקדיש, ובמניין השני אוחזים בתחילת שמונה עשרה, ייכנס למניין השני, משום ששם הוא ישמע גם קדושה, וגם 'יהא שמיה רבא'.

ישיבה בעת אמירת קדיש

צריך לומר 'אמן יהא שמיה רבא' בעמידה, ומביא המשנה ברורה דעות הסוברות, שבאופן עקרוני, אפשר לשבת בקדיש, ורק בקדיש שלאחר דבר שהיה בעמידה, כגון קדיש שלאחר הלל, או שמונה עשרה, או ספר תורה, בו צריך לעמוד.

עניית 'יהא שמיה רבא' ללא 'אמן'

כאשר אדם מגיע לבית הכנסת, ושומע שהציבור באמצע עניית 'יהא שמיה רבא', יענה עמהם 'יהא שמיה רבא' בלי לומר 'אמן', כיוון שהאמן עולה על הקדיש, והרי הוא בא לאחר שהחזן אמר 'בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן', ואדם שבא בעוד שהקהל לא השלימו את אמירת הקדושה 'קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלוא כל הארץ כבודו', יאמר עמהם, אף על פי שהוא לא היה בהתחלה.

השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א