במסכת בבא בתרא דף ע. מבוארים דרכי הקניינים במכירת שטרות, וכפי שנפסק להלכה בשו"ע חו"מ סי' ס"ו, אין השטר נקנה במסירה לחוד רק כשכותב עליו עוד שטר.
הדבר נוגע בימינו מאוד בפריטת צ'קים. המוכר שטר, מוכרו בדרך כלל בפחות מהסכום שכתוב בו, למשל, שטר חוב על 100 ₪ נמכר ב-95 ₪, ואם השטר לא נקנה יוצא שהכסף ששילם, 95 ₪, הוא בתורת הלוואה, ומקבל בתמורה 100 ₪ ששייכים למוכר [כיון שלא היה קנין המועיל], ויש בזה איסור ריבית. והדבר מבואר בש"ך ביו"ד סי' קע"ג סק"ח בשם הגהות אשר"י, שצריך למכור את השטר בקנין גמור, ואז אומרים ששווי השטר שווה פחות מהסכום שכתוב בו. אבל אם אינו עושה קנין גמור, יוצא שהחוב בחזקת המוכר, והקונה שנתן מעותיו בתורת הלוואה גובה יותר ממה ששילם.
תנאי נוסף במכירת שטרות, כתב השו"ע סי' קע"ג ס"ד, שאין אחריות למוכר על השטר. כי אם יש אחריות שאם לא יצליח לגבות מהלווה יחזיר את הכסף, יוצא שהחוב ברשות המוכר, ואז כאשר הקונה נוטל יותר ממה ששילם – וזוהי ריבית.
מעתה נדון בפריטת צ'קים המצויה בזמננו, שפורטים צ'ק בצ'יינג' והפורט גובה אחוז וחצי, כלומר, שעבור צ'ק של 1000 ש"ח נותן רק 885 ומרוויח לעצמו 15 ש"ח, ולפי האמור יש בזה שאלה של ריבית, כיון שלא עושים קנין המועיל בשטרות, ובדרך כלל האחריות היא על נותן הצ'ק, שאם יחזור הצ'ק מחוסר כיסוי – הצ'יינג' תובע את זה שנתן לו, ולא רק את בעל חשבון, ובאופן זה מבואר בשו"ע שזה ריבית.