בסעיפים הנלמדים היום כותב ה'חפץ חיים', שאחד ממצוות עשה עליה עשוי לעבור המספר לשון הרע היא – 'בצדק תשפוט עמיתך', וזאת במקרה שראה את חברו שדיבר או עשה מעשה שיש לשופטו או לחיוב או לשלילה (וזאת אם הוא איש בינוני, ואילו באיש ירא אלקים נתחייבנו לדון אותו לכף זכות גם אם קרוב ונוטה הדבר לחובה יותר מאשר לזכות), ואם הולך ומספר בגנותו על כך, או שמקבל לשון הרע כעין זה, עובר במצוות עשה זו.
בביאורים ומוספים מביאים כי יש שהקשו, מדוע עובר על העשה כאשר מספר לחברו? הרי בעצם הדבר שהכריע בדעתו את חברו לכף חובה, אפילו בלי שסיפר למישהו אחר, כבר עובר על העשה?
ומבארים זאת על פי חקירה שבה דנו האחרונים, האם מעשה העבירה הוא עצם ההכרעה לכף חובה, וא"כ אינו עובר אלא פעם אחת, או שהעבירה היא במה שמשים בדעתו שחברו בעל עבירה מספק, וא"כ הוא עובר בכל שעה שעולה מחשבה זו בלבו ואינו חוזר ומכריע את חברו לכף זכות.
אם ננקוט כהצד השני, שבכל רגע שעולה הדבר במחשבתו עובר על ה'עשה', אפשר לומר שכוונת החפץ חיים היא, שבשעה שמספר לחברו, על כרחך עולה הדבר עוד פעם במחשבתו, ולכן עובר בעשה, ולא בגלל עצם הסיפור.