יום שני כ"ה באדר ב' תשע"ט
כיצד מתירים את הטלטול ברשות הרבים?
רשות הרבים שהקיפוה במחיצות, והרבים מהלכים כדרכם דרך הפתחים שבמחיצות – נחלקו תנאים אם מחמת המחיצות היא נחשבת כרשות היחיד, או שהילוך הרבים 'מבטל' את המחיצות מבחינה הלכתית, והיא מוסיפה להֵחשב כרשות הרבים. ונחלקו ראשונים ואחרונים כמי ההלכה.
וגם לדעה שהילוך הרבים מבטל את המחיצה, אין זה אלא כשיש מעבר חופשי דרך פתחי המחיצות; אולם, כשהציבו דלתות בפתחים שבשתי הכניסות, שבשני ראשיה של רשות הרבים – בטֵל שֵׁם רשות הרבים מרשות זו, ודינהּ כרשות היחיד.
ויש אומרים שאף אם הציבו דלת רק באחת מהכניסות, בטל שם רשות הרבים מרשות זו, ודינהּ כדין 'מבוי', ולכן יש להציב בכניסה האחרת 'לֶחי' או 'קוֹרה'.
ואם הציבו דלתות בכניסות לרשות הרבים ללא מסגרת של 'צורת הפתח' – יש אומרים שהן מועילות, ויש אומרים שאינן מועילות כי אם בשעה שהן סוגרות על הפתח.
[שו"ע שסד, ב, משנ"ב ו, וביה"ל ד"ה והוא, וד"ה ואחר; ביאורים ומוספים דרשו, 8 ו־שמה, 25]
נעילת דלתות רשות הרבים – כיצד ומתי?
בהמשך לאמוּר: אין דלתות מתירות את רשות הרבים אלא כאשר נועלים אותם בלילות מפני שבאופן זה אינן דומות לרשות הרבים שבמחנה ישראל במדבר, אשר ממנה נלמדים גדרי רשות הרבים; והיינו, שרשות הרבים שבמדבר היתה פתוחה תמיד, והמעבר לרבים התאפשר בכל שעה, ואילו רשות זו סגורה בחלק מהזמן.
ויש מהראשונים שנראה מדבריהם כי צריך שהדלתות תהיינה נעולות בכל לילה, ולא שתהיינה נעולות בשבת בלבד; אך לא התפרש בדבריהם אם די בכך שהן נעולות ברוב הלילות, ולמשך כמה שעות יש לנועלן בכל לילה. ויש שכתב שאין צורך בנעילה של ממש, במנעול עם מפתח, אלא דַי בסגירה עם בריח וכדומה.
ויש אומרים שאין צורך שהדלתות תינעלנה, ודי בכך שהן ראויות להינעל; וכגון, שלא תהיינה שקועות בעפר. ומדברי השולחן ערוך נראה שסובר כדעת המחמירים, שיש צורך בנעילת הדלתות בפועל.
[שו"ע שסד, ב, ומשנ"ב ז-ח; ביאורים ומוספים דרשו, 5]
האם בזמננו יש רשות הרבים דאורייתא ברחובות שבתוך הערים?
מנהג ישראל משנים קדמוניות להתקין 'עירוב' ב'צורות הפתח' בלבד, אף למקומות שעוברת בהם רשות הרבים. ונחלקו הפוסקים בסיבת המנהג: יש אומרים שנהגו כן על פי הדעה הסוברת שהילוך הרבים אינו מבטל את המחיצה (ראה לעיל), ואף צורת הפתח בכלל זה; וסמכו על דעה זו בצירוף הדעה הסוברת שרשות שלא עוברים בתוכה 'שישים רבוא' בני אדם בכל יום, אינה רשות הרבים.
ויש אומרים שצורת הפתח בטֵלה לכל הדעות על ידי הילוך הרבים, ולא נחלקו בכך; ואילו הסיבה שנהגו לערב בצורת הפתח בלבד, היא משום שבזמננו, צורת הבנייה וסדר הרחובות ברחובות הערים, יוצרים שלוש מחיצות הלכתיות לכל רחוב, כך שמדאורייתא נחשבים לרשות היחיד, ומחיצות אלו אינן בטֵלות, כדעה הסוברת שהילוך הרבים אינו מבטל את המחיצה; ורק מדרבנן יש צורך במחיצה גם בצד הרביעי כדי להתיר את הטלטול בתוכם, ולזה מועילה צורת הפתח; ואם אכן הותקנה בצד הרביעי צורת הפתח כדין – כגון בשני עמודים וחוט מתוח על גביהם, כנפוץ בזמננו – מותר לטלטל בתוכם.
[משנ"ב שסד, ח, וביה"ל ואחר; ביאורים ומוספים דרשו, 8 ו־שמה, 25]