הרב בנימין בירנצוייג שליט"א
בהלכות נטילת ידים (סימן קס סעיף יב) הביא השו"ע שלוש דעות האם שאר משקאות מלבד מים כשרות לנטילת ידיים, ובדעה השלישית כתב שיש מי שאומר שכל מי פירות כשרים לנטילת ידיים בשעת הדחק [והוסיף הרמ"א וכל שכן שמותר ליטול ידיים בשעת הדחק בשכר או מי דבש שיעקרן מים].
וכתב המשנ"ב (ס"ק סד), שלדינא יש להורות כדעה זו להלכה, להקל בשעת הדחק ליטול ידיים במי פרות [ולא ביין].
ויש לדון לדעה זו האם מותר בשעת הדחק ליטול ידיים בשאר משקאות ממותקים? בשו"ת אור לציון (ח"ב פמ"ו תשובה ד) כתב, שבמי סודה או משקה ממותק ללא צבע כמו משקה הלימון ליים, כיון שאין בהם שינוי מראה ממראה המים, ודאי שהם כשרים לנטילה ואף יכול לברך על נטילה זו. אבל אם יש בהם צבע כגון משקה קולה או קפה, דינם כמי פירות שכשרים בדיעבד, אך לא יברך עליהם כמו שכתב בשעה"צ (ס"ק סט), ומכל מקום יש להעדיפם על מי פירות כיון שעיקרם מים [והחמד משה (ס"ק ה) כתב שיש לדקדק כן מלשון הרמ"א 'וכל שכן שמותר ליטול ידיים בשעת הדחק בשכר', והיינו משום שעיקרם מים].
ולענין נטילת ידים בשמן ודבש, כתב בשו"ע הרב (סט"ו) שכיון שאינם מנקים, אי אפשר ליטול בהם ידיים, וכעין זה כתב בשו"ת אור לציון (שם) ששמן פסול לנטילה כיון שנאמר בו סיכה ואינו מנקה, ולכן אינו מועיל לנטילת ידיים, והביא בשם הכף החיים (ס"ק עא) ששמן וכל דבר שאינו מנקה, אינו מועיל לנטילת ידיים ואפילו בשעת הדחק [ומקור הדברים בב"י שכתב שאף לדעות שאין צריך מים לנטילת ידיים, מכל מקום אי אפשר ליטול בדבש כיון שאינו מנקה].
קוץ, יבלת, כויה, קילופי עור, האם חוצצים בנטילת ידיים לסעודה?
בדיני חציצה בנטילת ידיים לסעודה, הביא השו"ע (סימן קסא סעיף א) כמה חציצות המצויות שפוסלות לנטילת ידיים. ובמשנ"ב (ס"ק ג) כתב שמלבד דברים אלו, התבאר בשו"ע ביו"ד (סימן קצח) עוד דברים המצויים החוצצים בנטילה, ויש מהם המצויים מאד ונביאם בקצרה:
קוץ התחוב בבשר, כתב השו"ע (יו"ד סי' קצח סי"א, ראה ש"ך שם ס"ק טז-יז) לענין טבילה, שאם הקוץ בולט מהבשר או שווה לו, הוא חוצץ. ואם הקוץ נתחב בעומק הבשר אף על פי שאפשר לראותו, או אף אם הוא בולט מהבשר אך עלה עליו קרום, אינו חוצץ.
יבלת, כתב הרמ"א (שם סכ"ב) שאינה חוצצת. ואף כשיודע שעתיד להסירה, כתב הלחם ושמלה (לחם ס"ק נג) שאינה חוצצת [וכן הורה הגר"ש וואזנר (שיעורי שבט הלוי נדה סי' קצח סע' כב ס"ק ד).
ולענין קלופי עור המדולדל, כתב החכמ"א (כלל קיט סט"ז) שאינם חוצצים לפי שהמים יכולים לבא תחתיהם [ומכלל דבריו שקלופי עור גדולים שרואים בחוש שאין המים נכנסים תחתיהם, הרי הם חציצה], ואף אם העור המדולדל כואב לו ורוצה להורידו, דעת הגר"נ קרליץ (חוט שני נדה עמ' שיד) שאינו חוצץ לנטילת ידים.
אבעבועות מלאות מים [כמו שלפוחיות הנגרמות מכוויה], דעת הגר"ש וואזנר (שם, וכן בסעי' ט ס"ק א) שאם הן שלמות או שנשאר רק חתיכות עור קטנות תלויות אין כאן חציצה [אכן אם נפתחו ויש בפנים מוגלה או שנשאר חתיכות עור גדולות תלויות, נראה שחוצץ].
ציפורן המדולדלת, כתב השו"ע (שם סכ"א) שאם פירשה מיעוטה, חוצצת. פירשה רובה, אינה חוצצת. וכן כתב השו"ע הרב (כאן ס"ד) שבפירשה מיעוטה יש לקוץ אותה קודם הנטילה. וביאר הט"ז (יו"ד שם ס"ק כב) שכשפירשה מיעוטה החלק שפירש צמוד לבשר ואין המים יכולים לבא מתחתיו וחוצץ, מה שאין כן כשפירשה רובה, החלק שפירש כבר אינו צמוד ובאים המים תחתיו [ובט"ז שם הביא ביאורים נוספים בדין זה].
דברים שאין בהן ממשות, כגון דיו של צבע, האם חוצצים לנטילת ידיים?
השו"ע (סימן קסא סעיף ב) הביא את ההלכה שצבע הנמצא על היד פסול לנטילה אם יש בו ממש. והביא המשנ"ב (ס"ק יד) שמשמע שכל צבע שאין בו ממש, ורק חזותא בעלמא, אין שייך בו חציצה [ולענין צבעים או נשים שדרכן לצבוע, ראה בשו"ע שם שכיון שרגילים בכך אין הצבע חציצה אצלם].
וגדר אין בו ממש, דעת הגר"נ קרליץ (חוט שני נדה עמ' שט) שהוא כל דבר שלא ניכר על ידי המישוש. ואף שכל דבר יש בו איזה שיעור של ממשות, מ"מ אם עכשיו אין מרגישים בו כלל, אנו מתייחסים אליו כדבר שאין בו ממש.
ודיו המצוי בזמננו, כתב הדרכי תשובה (יו"ד סי' קצח ס"ק נג) שכיון שהוא דק ממש כמו מים ואין בו שום עובי אינו חוצץ וכן כתב הא"א (בוטאשטש, מהדו"ת).
ולענין מה שמצוי שהידים מתלכלכות מחומרים במטבח או מיוד של תרופה וכדו', דעת הגר"ש וואזנר (שיעורי שבט הלוי סי' קצח סי"ז) לענין טבילה שיש להוריד את הממשות בשפשוף על ידי מים, ומה שנשאר הוא חזותא שלא שייך בו חציצה. וכן כתב האג"מ (או"ח ח"ב סי' קי) לענין נט"י שאחר שניקה הממשות של הדיו והצבע, מה שנשאר הינו חזותא ומותר ליטול הידיים כמבואר במשנ"ב ס"ק יד.
ולענין שאריות יין הדבוקות ליד, היה נוהג החזו"א (דינים והנהגות פ"י אות ו) לרוחצן לאחר הקידוש בשבת, קודם שנטל ידיו.
ולענין משחת ווזלין, דעת הגר"נ קרליץ (חוט שני נדה עמ' ש) לענין טבילה, שיש בה ממשות וחוצצת.
במה שונה טבעת שחוצצת בנטילת ידיים, לאגד הלולב שאינו חוצץ בנטילת הלולב?
טבעת שנשים לובשות על אצבעותיהן, כתב השו"ע (סימן קסא סעיף ג) שיש להסירה בשעת הנטילה כי נחשבת כחציצה.
ויש לדון לכאורה להתיר, ממה שהטבעת נועדה לנוי, ומבואר בגמ' (סוכה לז, א) לענין נטילת לולב, שאף אם אוגדו בדבר שאינו ממין הלולב, אינו חוצץ, משום שהאגד עשוי לנוי, וכל דבר שהוא לנוי אינו חוצץ?
והביא הגר"ש וואזנר (שיעורי שבט הלוי סי' קצח סכ"ג ס"ק ג) בשם פתח הבית שתירץ, שהיינו רק במקום שהוא נוי לחפץ עצמו כגון בית יד ללולב שהוא נוי ללולב, אבל כאן הטבעת היא נוי לאדם כתכשיט ולא ליד, והיד היא זו שצריכה נטילה ללא חציצה. וסיים הגר"ש וואזנר שהדברים צריכים ביאור.
האם מותר ליטול ידיים לסעודה בבית הכסא או בבית המרחץ?
טעם נטילת ידיים, התבאר במשנ"ב (סימן קסב ס"ק א והוא מהשו"ע סימן קנח) שהוא משום שידיים עסקניות הן, ולכן גזרו עליהן טומאה, אם לא שיטהרם ברביעית מים.
ומשום שהטעם משום טומאה, יש לדון האם אפשר ליטול ידיים בבית הכסא או בבית המרחץ שהם מקומות שיש בהן רוח רע וטומאה?
בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' לו) כתב, שבשעת הדחק כגון שהוא בדרך ואין לו מקום אחר ליטול ידיו ומצטער אם לא יאכל, בוודאי מותר, אלא שיזהר לברך את הברכה בחוץ. ודעת הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה תפלה פ"כ סכ"ד ודבר הלכה ס"ק לז) שבבית הכסא אין ליטול אם לא בשעת הדחק, אך בחדר האמבטיה מותר לכתחילה, וגם אם יש בו שירותים יש מקום להקל על ידי פריסת וילון, ומ"מ את הברכה תמיד יאמר בחוץ. ובשו"ת אור לציון (ח"א סי' א) כתב שמותר ליטול בחדר הרחצה או השירותים ולברך בחוץ [אלא שמ"מ ראוי לירא שמים לעשות צורת הפתח כנגד האמבטיה או האסלה, כדי שיוכל ליטול ידיו שם בשופי], ורק כנגד חלל האמבטי' או האסלה אין ליטול משום ששורה שם רוח רעה. אכן בשו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' קסג) כתב שמותר לכתחילה ליטול ידיים אף במקלחת של המקווה, אם מתרחצים בו רק בצונן, אבל אם מתרחצים בו גם בחמין, יזהר לכתחילה לא ליטול שם את ידיו. וכן לענין נטילת ידיים בבית הכסא שברכבת, כתב הגר"ש וואזנר (מכתב בקובץ מבית לוי ח"ז עמ' עא) שאם אין לו מים אחרים יטול ידיו שם, אך יזכור לברך ברכת על נטילת ידיים בחוץ, ובלבד שאין שם ריח רע והמקום נקי והצואה אין שוהה שם בקביעות.
מאידך לענין נטילת ידיים בבית הכסא, כתב החזו"א (או"ח סי' כד ס"ק כו) שאינה מועילה, והוסיף שהוא הדין שאינו יכול ליטול ידיו בבית הכסא, ובעוד המים טופחים על ידיו לצאת החוצה ולנגב ולברך, שהרי אף שהנכנס לבית הכסא צריך נטילה, מבואר הטעם באחרונים שהוא משום רוח רעה, בכל זאת יתכן שיש בזה גם משום זוהמא [ונמצאו ידיו מזוהמות וצריך נטילה לאכילה] וקשה להקל בזה. וכעין זה כתב בשו"ת אגרות משה (אהע"ז ח"א סי' קיד) לענין נטילה לאכילה. והוסיף החזו"א (שם), שאף אם נטל כדין ואחר כך הכניס את ידיו לבית הכסא, בטלה טהרת ידיו וצריך נטילה חדשה.
מי שעל ידו האחת יש תחבושת, ואינו נוטל אלא יד אחת, האם יכול לברך 'על נטילת ידיים' בלשון רבים?
מי שיש לו רטיה או תחבושת על ידו, כתב השו"ע (סימן קסב סעיף י) שדי לו שיטול רק במקום שאין רטיה ויזהר שלא יגעו המים של הנטילה ברטיה שלא יחזרו המים שעל הרטיה ויטמאו את היד.
ואם שתי ידיו מכוסות בתחבושת ואינו יכול ליטלן כלל, כתב המשנ"ב (ס"ק סט) שיכרוך ידיו במפה.
ואם רק ידו האחת חבושה בתחבושת, שנוטל יד אחת בלבד, האם יברך על נטילה זו, והאם יברך 'על נטילת ידיים' בלשון רבים?
בשו"ת רב פעלים (ח"א או"ח סי' ח) כתב, שכיון שאינו נוטל אלא יד אחת לכאורה יש להסתפק אם יש לברך על כך, ומ"מ דעתו נוטה שיברך, ואע"ג שקי"ל שספק ברכות להקל, בכל אופן יש לחשוש למנוע את הנוטל מלברך, כיון שבברכה הקבועה על המצוה, מצינו שהקפידו רבנן שלא לעשות את המצוה בלא ברכה. והביא שאף הגאון תבואות שור (סי' יט ס"ק יז. הובא בשערי תשובה לעיל סי' ח ס"ק יב) כתב שמוטב להכניס עצמו בספק גרם ברכה שאינה צריכה, מלהיכנס בספק שימנע מלברך על עשיית המצוה. וכן ציין הכף החיים (סי' ד ס"ק יז) לרב פעלים, והביא שכן כתב הזבחי צדק (שו"ת בסוף ח"ב סי' יג).
והוסיף הרב פעלים, שאף שנוטל רק יד אחת יכול לברך על נטילת ידיים [בלשון רבים], ואין זה מיחזי כשיקרא, כיון שהברכה מתיחסת לעיקר התקנה והמצוה שתיקנו חז"ל, ולא על מה שהוא עושה עתה. וכן מבואר בדברי המשנ"ב (סי' קע ס"ק ג) בשם המ"א, שכתב שמי שעשה צרכיו הקטנים ושפשף הניצוצות בידו האחת יטול אותה, ויברך 'על נטילת ידים' [אמנם כתב הרב פעלים שאין ספקו נפשט מדברי המ"א, ששם ידו השניה נשארה טהורה משא"כ בנידון דידן ידו החבושה נשארה טמאה, ונמצא מעין טהרה לחצאים].
וכעין זה דעת הגרש"ז אויערבך (נשמת אברהם ח"ה עמ' קסו. ראה גם מהדו"ב סי' קסא אות ב) לענין מי שיש לו על ידו אחת תחבושת או פלסטר ואסור שיגע בהם מים וקשה לו ליזהר מלהרטיב אותם בשעת הנטילה, שיכרוך יד זו במפה ויטול כדין את ידו השניה, ויכול לברך על נטילה זו [אך לא הזכיר אם יכול לברך בלשון רבים על נטילת ידיים].