משפט אחד שהרב וואזנר תמיד רגיל לומר, אומר- היום, המצב מבחינת הכשרת כלים הוא הרבה יותר קל מאשר דורות שעברו.
גדולי ישראל היו מספרים על האדמו"ר מבעלז זצ"ל, שהיה נזהר בזהירויות גדולות בפסח, אבל כדי שלא תשכח תורת הגעלת כלים, היה שולח להכשיר כל שנה גביעים, אבל גם בגביעים האלו שהכשירו לא היו משתמשים בפסח. אף שבגביעים אין שום צורך, אמר צריכים לדעת, התורה אומרת שיש הגעלת כלים, צריך לזכור שיש הגעלת כלים, אבל מצד שני, כמה שאפשר היום כיש את הכלים החדשים, אין צורך להיכנס לכל השאלות, ודאי ודאי.
דבר ראשון שאנשים לוקחים באמת זה גביעים, לא לכל אחד יש. בלי עין הרע יש משפחה גדולה, ולא לכל אחד יש גביעים לכולם, וגביעים באמת זה דבר שקל יותר לנקות אותו, זה דבר שבא לשימוש בצונן, בעקרון. אז למה צריך להכשיר אותו – כי לפסח מחמירים יותר, אולי היה שם יין שהוא קצת חריף, או אולי היה שם ויסקי, היו דברים כאלה, לכן מכשירים אותם, מה שבאמת צריך להשתדל מאוד. יש גביעים שיש להם שפה, מאוד חשוב לנקות את זה. יש רבנים שבכלל לא מעוניינים להכשיר את זה.יש אפשרות לשים קצת חומר פוגם, צריך להיזהר שזה לא יקלקל – שמים חומר פוגם. אני שמעתי מהרב וואזנר שהוא אוחז שאפשר להקל, זאת אומרת הוא חושש, יש אחרי הכל מה לחשוש כאן, בכל זאת, בן אדם הרי באמצע האוכל, עם פרורים בפה, והוא עשה 'לחיים' באמצע הסעודה, אולי בכל זאת נכנס משהו. אבל רק כשאנחנו מנקים כאן, יותר ממשהו שחור לא יוצא. אבל לקחת קיסם, יש כאלה שלוקחים מברשת שיניים, מנקים כאן היטב היטב, אפשר לקחת עם קצת אמה ולנקות היטב, ואחרי זה להכשיר-יותר מזה לא צריך להכשיר.
פרושו של דבר, הגעלה. בהגעלת כלים- מכשירים, ניתן לעשות את זה גם בבית, אבל אנשים אוהבים לראות שיש איזה שלט שיש תחת השגחה.
תא תנור אפיה – קשה מאוד להכשיר לפסח. הרב וואזנר אומר לשואלים שלא להכשיר לפסח, מכמה טעמים.
אלף – בתנורים, הביתיים בכל אופן, יש דלת זכוכית. יש מחלוקת, השו"ע סובר שזכוכית אפשר להגעיל, הרמ"א סובר שזכוכית לא ניתן, זה כמו כלי חרס שלא ניתן להכשיר. אז הדלת היא זכוכית.
בית – הצירים, בעיני ראיתי כשהוצאתי את הדלתות. יש שם מלא פרורים, אופים בתנור עוגות, הפרורים נכנסים למקו הצירים, את זה לא ניתן להכשיר. יש חריצים שמאוד מאוד קשה להגיע אליהם, לכן אני תמיד רגיל לומר שתנורי אפיה – לא לקחת, ואפשר לקנות בשביל השבוע הזה טוסטר אובן קטן
אותו דבר גם מיקרוגל, קשה להכשיר כדין.מיקרוגל הרי אי אפשר להכשיר, אי אפשר לבוא עם ברנר ולהגיע לכל מקום. אתה לא יכול להכניס את זה, ואי אפשר להכניס לתוך מים רותחים.
מה עם השמועה שאפשר לשים מים, כוס שתתאדה בפנים והמים ירתחו? – כן, אז בוא אספר לך סיפור: לפני כעשרים שנה שיצא מ'בית לוי' הראשון, היה לנו דיון עם הרב וואזנר מה באמת עם מיקרוגל, שהיה אז דבר חדש.
-זאת אומרת דיון מתעורר גם בבשר וחלב? – בשר בחלב, כן. מה באמת עם מיקרוגל זה היה בדיוק לפני פסח, הדיון נגע גם לפסח. מה עושים עם מיקרוגל? לגבי בשר וחלב לגבי בשאר הדברים. ואז סיפר לי הרב בערב שבת הגדול, לאחר שכבר החוברת יצאה, ואומר לי תשמע אני מוכרח לספר לך, היו שני יהודים שהתקשרו אלי. אחד בשוויץ ואחד מאוד מקום אחר. וסיפרו לי מה קורה במיקרוגל, אחד שם אוכל של תינוק במיקרוגל, ודרך החור של הגומייה, של המוצץ של הזה למעלה, זה פרץ החוצה והדייסה השפריצה לו את כל המיקרוגל. והשני שם בתוך איזה שקית, עטף עם שקית והשקית התפוצצה. הוא אומר זה נכון שבמיקרוגל רוב האנשים משתדלים לשים את הכל מכוסה. אבל, אלף – היום גם ילדים בבית באים ומחממים במיקרוגל, מי יהיה אחראי שהילד יכסה תמיד. בית – הוא אומר, אתה שומע זה הרי גם מתפוצץ. זה נפתח, ויוצא החוצה, אני חושב שמיקרוגל צריך להתייחס כמו תנור אפיה. כמו תנור רגיל. או בשר או חלב. וממילא לפסח אי אפשר להכשיר. אבל אחרי הכל, מיקרוגל לא בולע ממש ולא רותח ממש כמו בתוך תנור אפיה. ולכן כאשר בטעות הבשרי או החלבי וזה קרה בטעות, אז מתירים לשים בפנים לוקחים כוס עם מים רתוחים, מכניסים מעט חומר פוגם כמו אמה, מרתיחים את זה דקה שתיים בפנים, נותנים לזה לרתוח האדים עולים ומכשירים אותו. כי גם כשהוא נאסר, נקרא לזה – יש משהו בשימוש, אחרי הכל ברוב המקרים האדים שמגיעים למעלה הם כבר קרים. כי זה לא משהו שרותח הרבה זמן כמו שאם נשים יד על סיר שעומד על הגז.
מה שלא נכון, אגב, לגבי מיקרוגלים שיש להם גם גוף חימום –היום יש מיקרוגלים עם גוף חימום, שהם ממש מבשלים, אז זה כבר הופך להיות כמו תנור ואי אפשר להכשיר.
כיריים לא צריך לצאת החוצה לחצר של הישיבה של הרב וואזנר, אפשר לעשות את זה בבית או פשוט להדליק את הברנרים צריך לזכור, בואו נחשוב קצת אחורה. ברוך השם אנחנו חיים בדור שיש קצת יותר שפע. כן, פעם מה היו עושים כולם, היו מזמינים פח אצל הנפח. היו שמים פח על הכיריים מלמעלה ועל זה מלמעלה פח שהיו לו חורים, אז הכיריים היו של שלוש להבות מלבניות ארוכות. היו שמים על זה פח, בזה היו יוצאים ידי חובה. היום יש אפשרות גם להחליף את זה. הרבה יותר קל.
מה צריך להכשיר בכיריים של גז. אז הבעיה הראשונה העיקרית היא, באמת החצובות. החצובות שעליהם מונחים הסירים רובם מחליפים, אבל אם לא מחליפים צריך להגעיל? – מי שלא מחליף צריך ללבן אותם. אבל, צריך לדעת שבדברים האלה אין ליבון גמור. ליבון אמיתי הוא רק ליבון שניצוצות ניתוזים ממנו. זאת אומרת שרואים, שנהיה אדום. החומר הזה לא נהיה אף פעם אדום. ואם נעשה אותו יותר מדי הוא גם יתפוצץ. כתוב בהלכה שדבר שיש חשש שעלול להתפוצץ אז גם ההכשרה לא מועילה לו. אז מה שאומרים לאנשים, תכשירו את זה ותכסו עם משהו.
המבערים: את המבערים מצד הדין צריך להדליק. וזהו, בזה זה עובר הכל.
כמה דקות? – מדליקים ומנקים אותם היטב, מדליקים כמה דקות. הרי האוכל והסירים לא נוגעים בזה. המדקדקים מחליפים אותם גם. אפשר להשיג גם ראשים כאלה.
עכשיו את האמייל הלבן הוא לא בעיה הלכתית. אם אתה מכסה אותו, מנקה אותו, מערה עליו מים רותחים. אז הכשרת אוותו.
אם לא עיריתי עליו מים רותחים, רק כיסיתי אותו – הוא כשר, משתדלים לערות מים רותחים, שיהיה עירוי. אם כי זה לא מועיל מאה אחוז כי זה אמייל שלא מועיל לו ההכשרה הזאת, ואחרי זה מכסים אותו. לפסח, מוסיפים כל פעם חומרה על חומרה.
מה שנשאר זה באמת השיישים ששם יש הרבה
בשיש זה ככה, מי שרוצה להשתמש בשיש עצמו, צריך להשתמש עם אבן מלובנת, דהיינו, לחמם על הגז אבן מלובנת, או מתכת מלובנת. לוקחים ביד אחת, את הקומקום הרותח, ביד שניה מחזיקים עם צבת או משהו את האבן, שמים את זה על השיש ושופך על זה כדי שהמים שהוא מערה על השיש לא יצטננו. ואז לוקחים אבן מלובנת ושופכים על האבן. וממליא בכל מקום מזיזים את אותה אבן מלובנת על פני השיש. כך שמגיעים מים רותחים כמו שהשיש הוא בעצם בתוך כלי עם מים רותחים.
אבל מים בלי חומר פוגם? בלי חומר פוגם, אין צורך .
כל זה מדובר, אגב, אם משהו שואל באיזה קומקום להשתמש עדיף בקומקום של כל השנה, מאשר קומקום של פסח. כי בעירוי, יש חיבור עם השיש, כתוב ב'פרי מגדים' לחומרא, אז עדיך שיהיה קומקום של כל השנה, הרי הוא בין כה וכה הוא אינו בן יומו, בכל מקרה.