שאלה: האם בסעודת סיום יש לומר "שהשמחה במעונו" כמו בסעודת נשואין, שהרי גם בסעודת ברית מילה היו אומרים שהשמחה במעונו רק משום צער התינוק לא אומרים, אם כן בסעודת סיום יש לומר שהשמחה במעונו.
תשובה: דעת הלבוש (בלבוש החור בסופו) שאומרים שהשמחה במעונו בסיום מסכת, והמהרש"ל בים של שלמה ב"ק (פ"ז סי' ל"ז). כתב שראוי לומר שהשמחה במעונו דאין לך שמחה יותר לפני הקב"ה אלא שמחה ורינה של תורה דאין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, אך כתב שהורה כן פעם אחת הלכה למעשה, ונתבלבל השמחה במהומות גדולות ע"י סיבות קשות, ותלה הדבר בהוראה זו שעבר על דברי רבותיו לומר דבר חדש שלא תקנו אלא בנשואין ופדיון הבן, ובודאי כל דבריהם בקבלה ובסודות פנימיות על כל שיחה ומילה, ואף בסעודת יום טוב שמצוה להרבות בסעודה אין מברכים שהשמחה במעונו ונתקן רק למצוות מסוימות.
הערוך השולחן סי' רמ"ו סעיף מ"ה כתב טעם נפלא שלא לומר שהשמחה במעונו, שהרי היה ראוי לומר שהשמחה כאן ולמה אומרים במעונו, אלא שבנשואין אין השמחה שלמה בעולם הזה אלא במעונו של הקב"ה שנאמר עוז וחדוה במקומו, אבל בתלמוד תורה יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, אם כן השמחה היא כאן בעולם הזה, ואין לומר שהשמחה במעונו עכ"ד הנחמדים.
פרי שלגודל מעלת שמחת התורה בסיום אין לומר שהשמחה במעונו אלא השמחה שורה כאן, ועי"ז יושפע שפע רב בכל העולמות.