יעקב א. לוסטיגמן
קול השופר כבר מהדהד ברמה, קורע את הדממה, ומלהיב את הנשמה. שמחה רבה שמחה רבה, אלול הגיע ראש השנה בא!
האמור בקטע הקודם סותר את עצמו לכאורה בצורה קיצונית במיוחד. הכיצד יכול 'אלול' לעורר שמחה בלב, וכיצד יכול קול השופר להלהיב את הנשמה? הרי תפקידנו באלול הוא לרעוד מפחד, לפחות כמו אותם דגים מפורסמים לא טעמו טעם חטא מימי חלדם, ובכל זאת אינם מוצאים מנוחה לנפשם מאימת הדין המתקרב בצעדי ענק.
"האמת שאין שום סתירה בין ההכנה ליום הדין, ובין שמחת הלב הטהורה לקראת ראש השנה הקרב ובא", אומר הרה"ג ר' יוסף טיקוצקי, מחבר הספר 'חק לאלול'.
"אלול זה חודש של הכנה לראש השנה, וראש השנה הוא לא רק יום הדין, אלא גם יום ההמלכה של הקב"ה, המלכה מחודשת בכל שנה ושנה. אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם.
"האר"י הקדוש אומר שבראש השנה אסור בכלל להזכיר בפה את החטאים והעוונות, לא פרטות ואפילו לא בכללות.
"בחלק מהקהילות נוהגים אפילו לדלג בתפילת 'אבינו מלכנו', את 'אבינו מלכנו חטאנו לפניך', כי זה פוגע בהמלכה של הקב"ה על העולם כולו, זה מפריע לשמחה הגדולה שכולנו שמחים ביום זה, בהתחדשות המלוכה לשנה אחת נוספת, ובתפילה עמוקה שהפעם תהיה המלוכה מורגשת היטב עד שכל יצור ידע מי יצר אותו ויבין מי פעל אותו.
"נכון, ראש השנה הוא גם יום הדין, הקב"ה סוקר את כל באי עולם בסקירה אחת, וכולנו עוברים לפניו כבני מרון. פחד פחדים!! אימה וחרדה!! אבל צריך שנהיה במצב של 'וגילו ברעדה'. אסור לשכוח את הגילה. וההכנה לראש השנה ככל שמתכוננים יותר בחודש אלול, כך זוכים להרגיש את השמחה הזאת בראש השנה עצמו באופן משמעותי וגבוה יותר".
הרב טיקוצקי, חיבר את הספר 'חק לאלול', שבעצם מרכז תחת קורת גג אחת, או ליתר דיוק, מאחורי כריכה אחת, את כל הלימודים שנהגו ללמוד ישראל קדושים בחודש אלול, בסדר לימוד של 30 יום, כל יום והלימוד שלו לטהר ולצחצח את הלב, ולהעצים את השמחה בהמלכתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא".
עד היום, יהודי שביקש להגות מדי יום בחודש אלול בכל הלימודים האלו, נזקק לגשת לארון הספרים ולהתחיל לקבץ ממדפיו, מפה ומשם, חמשה ששה ספרים, הספר שזכה להסכמות נלהבות מגדולי התורה והמוסר בדורנו, מכנס לראשונה תחת קורת – גג אחת, את כל אותם ספרים ולימודים שקבעו רבותינו.
ומה הם הלימודדים הללו: תהלים, הלכות תשובה להרמב"ם, תיקוני זוהר, תומר דבורה וקיצור מטה אפרים, מחולקים ומסודרים בתבנית 'סדר לימוד יומי', כשהם מחולקים למנות יומיות קצובות מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים, ועליהם נוסף גם לקט אמרות צדיקים על חודש אלול ועשרת ימי תשובה המותאמים לכל יום.
לא רק בישיבות!!
"משום מה ישנה הרגשה כזאת של רבים מבעלי הבתים ואפילו אברכי הכוללים, כאילו 'אלול' זה עניין של הישיבות, שם הוא קיים ושם זה נגמר. מקסימום, יבוא יהודי שזקנו מאפיר ויאמר, "אחחח אלול!! אני נזכר באלול בימי הישיבה, הייתי כל כך רוצה לחזור לימים האלו".
התשובה חד משמעית לא! אין שום סיבה לחזור לימים האלו, ואין שום סיבה שאלול יהיה בשבילך הזדמנות להיזכר בעבר הקרוב או הרחוק. האלול שלך צריך להיות עכשווי, מעודכן! אלול בעבודה, אלול בכולל או בכל מקום אחר שאתה רק נמצא בו. לכל אדם באשר הוא יש החודש אלול שלו..
"נכון, זה לא נראה כמו בישיבה, כי אתה כבר לא בחור ישיבה. יש לך התמודדויות אחרות בחיים, והעבודה שאתה עושה עם ה'אלול' שלך מאחורי הדוכן בשוק, או מלשכת המנכ"ל של חברת הייטק בינלאומית, אולי שונה מזאת של בחור הישיבה ב'חברון' או ב'רחמסטריווקא', אבל לא בטוח שהיא שווה פחות.
"מדורי דורות היה מקובל שגם ה'בעלי בתים' היו משכימים ומעריבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובחצרות חסידים ובכל קהילות הקודש והיו 'יושבים' כל החודש אלול, או חלקו, או לפני ואחרי עבודת החולין שלהם. הרבו בישיבה בבית המדרש, בלימוד גמרא באמירת תהילים, בלימוד מוסר.
"ואם הדברים הללו נכונים לכל שנה ושנה, הם נכונים שבעתיים לשנה זו. הרי כולנו ראינו איך בא נגיף קטן והפך סדרי בראשית, ולמרבה הצער גם פגע פגיעה קשה בהיכלי הישיבות הקדושות. איפה ה'קול תורה' של 500 או 600 בחורים שיושבים בצפיפות ולומדים ביחד, לוחמים את מלחמתה של תורה? אין לנו את זה היום, בתקווה שמהר מאוד יחזור המצב לשגרה ונוכל בעז"ה לשמוע את בעלי התריסין המתנצחים בהלכה ברוב עם ובהדרת מלך.
"אז מה נאמר השנה, שגם בישיבות כבר אין אלול כמו שהיה פעם? חלילה וחס! ההיפך הוא הנכון. האלול צריך להתפזר לכל מקום, כל יהודי באשר הוא צריך לעשות לעצמו 'אלול', לפום דרגא דיליה, והעקר שיהיה בשמחה גדולה, כידוע מכל גדולי ישראל לדורתיהם שזכו למדרגתם בזכות השמחה, וכן להיפך כמו שכתוב בתוכחה מדוע באו כל הרעות "תחת אשר לא עבדתם את ה' בשמחה ובטוב לבב" חלילה וחס.
"איך עושים את זה באופן מעשי? פשוט מרבים במצוות ובמעשים טובים, מרבים בכוונת הלב, מרבים בלימוד ספרי מוסר, בשמחה כמובן. כן מותר להרגיש רטט, מותר ואף צריך לדאוג מיום הדין הקרב ובא, ולטהר את הלב מכל שמץ עוון כדי שנצא זכאים בדין, אבל עיקר הדגש צריך להיות על ההתעלות, ההתרוממות, השמחה על המלכתו של הקב"ה בקרוב, הרצון לעלות מדרגה אחת נוספת, ולהישאר במדרגה הגבוהה יותר לא רק עד ראש השנה, אלא גם לאחר מכן.
"ולכן צריך כל אחד לקבל על עצמו קבלה טובה אחת, שהוא מרגיש שזה צריך חיזוק אצלו, ואותה קבלה ישמר חזק גם לאחר הימים הנוראים כל השנה כולה עד שיהיה רגיל אצלו. כך יגיע לאלול תשפ"א עם צידה בידו עוד מחודש אלול הקודם, ויוסיף עליה עוד קבלה אחת, ואפילו קטנה שבה יחזיק לאורך ימים וכרוב האלולים כך רוב המעשים הטובים בעז"ה".