את הסיפור שלפנינו סיפר אחד מחסידי סאדיגורה המתעסק לפרנסתו בשותפות עם יהודי שסר ל"ע מהדרך הישרה זו תקופה ארוכה. באחד הימים הבחין בשותפו לעבודה שפניו אינן כתמול שלשום. כמובן מיד התעניין לפשר הפנים הנפולות, אך נתקל בתשובה מוכרת: "עזוב, ממילא לא תוכל לעזור לי".
האיש הפציר בעמיתו לגולל בפניו את אשר על לבו, עד שהלה נעתר וסיפר את העובר על בני משפחתו בימים האחרונים. "בתנו הקטנה סובלת מכאבי בטן איומים כבר מספר ימים. גדולי הרופאים בדקו אותה, ואינם יודעים להצביע על מקור הבעיה הרפואית, משכך הם מציעים לנתחה כדי שיוכלו לראות מקרוב מה קורה בפנים ולחפש את שורש הבעיה. אבל אנחנו לא יודעים מה להחליט, שהרי לא דבר פשוט הוא להכניס אדם לניתוח רק כדי לבדוק אותו".
האברך החסיד הציע לו על אתר להיכנס יחד עמו אל כ"ק מרן אדמו"ר מסאדיגורה זצוק"ל, שנודע בכוחו הגדול ובברכות קדשו המתקיימות אחת לאחת. אך האיש דחה אותו בתנועת ביטול: "מה לי ולרבי חסידי, הרי אינני מתחבר למושג הזה".
החסיד לא ויתר ושכנע אותו כהנה וכהנה, כשהוא אומר לו: "מה אכפת לך לבוא ולקבל ברכה מיהודי צדיק, הרי ממילא אין לך מישהו אחר שיכול לסייע לך?"
ואכן כעבור זמן מה נכנסו השניים לחדרו של רבנו, והאיש אבי הבת החולה שפך את מררתו בפני רבנו, כשהוא מביע היטב את חששותיהם של הרופאים ובני המשפחה לתוצאות גרועות חלילה.
למרבה ההפתעה, רבנו הישיר אליו את מבטו החודר ואמר לו בפסקנות: "תתחיל להניח תפילין דרבנו תם ותראה ישועה מיידית". אמר ולא יסף.
האיש יצא מן החדר ומיד ביקש להניח תפילין דר"ת ללא עיכוב…
שותפו החסיד לא הבין מה קורה כאן. הרי אף על תפילין דרש"י ישנה שאלה גדולה מתי הניח אותן לאחרונה, ומה הדחף הגדול להניחן עכשיו ומיד?
אבל הלה הזדרז להניח את התפילין עוד לפני השקיעה מתוך דביקות וכובד ראש, ורק לאחר שהסיר את התפילין מעל ראשו התפנה לספר לידידו את הפרט המופלא הבא:
"נער הייתי וגדלתי במשפחה חרדית למהדרין. ברבות הימים התחלתי להתרחק קמעא קמעא מדרך התורה והישר, עד שעזבתי אחריי את כל החינוך הטוב שקיבלתי בבית הוריי. הצעד הראשון שעשיתי כשהתחלתי לגלוש במדרון הקלוקל, היה בכך שהפסקתי להניח תפילין דרבנו תם… אחרכך באו עוד ועוד הנהגות טובות וישרות שעזבתי בתהליך איטי, עד לעזיבה המוחלטת.
"והנה כעת כשבאתי לבקש את ברכתו של רבנו לרפואתה של בתי, רבנו לא חיפש בנרות איזו קבלה טובה שאקבל על עצמי לרפואתה, אלא מיד שלף את 'הקלף המנצח' ואת הבעיה השורשית, ופקד עלי: 'תתחיל להניח תפילין דרבנו תם ותראה ישועה מיידית'. והיות ורציתי מיד לחזור לכור מחצבתי, חשתי ולא התמהמהתי לשוב ולקיים את הדבר בו התחלתי לקלקל".
(יוסף מאיר האס המבשר תורני ויחי תשע"ו)