האיסור להתפלל לאחר שתיית יין

מה דינו של שיכור לגבי קריאת שמע? │ ואיזה שיכור מוגדר כשוטה?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות תפילה במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק א' סימן צ"ט]  

תפילה לאחר שתיית רביעית יין ושאר משקים

כתוב בשולחן ערוך, שאדם ששתה רביעית יין, אסור לו להתפלל, ואומר המשנה ברורה, אפילו אם בינתיים יעבור זמן תפילה עד שיתפכח מיינו, אסור לו להתפלל, ומביא מהמהרש"ל, שיתכן שכל זה אמור בשנים קדמוניות שהיו מכוונים בתפילתם, אבל בזמננו, מאחר שלא מכוונים כל כך בתפילה, אולי אף על פי ששתה רביעית יין מותר לו להתפלל אם בינתיים יעבור זמן תפילה, על כל פנים מבואר במשנה ברורה, שאת הרביעית יין זאת צריך לשתות בפעם אחת, ואם שתה אותה בפעמיים, זה לא נחשב כרביעית יין, ומותר לו להתפלל, וכן לחילופין אם מזג את אותה רביעית יין במים, מותר לו להתפלל, ולעניין שאר משקים, מביא המשנה ברורה שהם חמורים יותר מיין, שאפילו בפחות מרביעית הדין הוא, שאם רמת השכרות של שאר המשקים בפחות מרביעית, היא כמו יין ברביעית, אם הוא שתה מהם, אסור לו להתפלל.

שתה יותר מרביעית יין

אדם ששתה יותר מרביעית יין, הדבר תלוי, אם הוא במצב כזה שהוא יכול לדבר לפני המלך והוא עבר והתפלל, תפילתו תפילה ויצא ידי חובת תפילה, ונפקא מינה, שאם אחר כך הוא התפכח מיינו, אינו צריך לחזור ולהתפלל, אבל אדם ששתה יותר מרביעית יין, והוא שיכור ברמה כזאת שהוא לא יכול לדבר לפני המלך, גם אם הוא עבר והתפלל, תפילתו אינה תפילה והוא לא יוצא בה ידי חובה, וצריך שוב לחזור ולהתפלל כשיתפכח מיינו, ואם שתה יותר מרביעית יין והגיע למצב של שכרות שאינו יכול לדבר לפני המלך, ובינתיים עד שהתפכח מיינו, עבר זמן תפילה, הוא לא נחשב כמזיד, אלא נחשב כשוגג, ומתפלל בתפילה הבאה שני פעמים (הדין הוא, שאדם שפשע ולא התפלל תפילה מסוימת, לא יכול להשלים את אותה תפילה בתפילה הבאה פעמיים, אלא אם כן הוא היה שוגג) וכל זה אמור  באופן כזה שכאשר הוא השתכר היה לו זמן עדיין להתפכח מיינו לפני שיעבור זמן תפילה, אבל אם שתה יין בסוף זמן תפילה באופן כזה שאין לו שהות להתפכח מיינו לפני שיעבור זמן תפילה, הוא מוגדר כמזיד, ואינו יכול להתפלל את התפילה הבאה פעמיים.

קריאת שמע מתוך שכרות

אומר הרמ"א, קריאת שמע לגבי שיכור, דינה כתפילה, ולכן, אם הוא יכול לעמוד ולדבר לפני המלך, לכתחילה לא יקרא קריאת שמע, ובדיעבד יצא ידי חובה, ואם הוא במצב של שכרות שהוא לא יכול לעמוד ולדבר לפני המלך, לא יקרא קריאת שמע, ואם קרא, לא יצא ידי חובתו, אם כי, המשנה ברורה מביא בשם הלבוש, שכל זה אמור לעניין תפילה שהיא בקשת צרכיו מהקב"ה, ולכן כאשר הוא שיכור שאינו יכול לדבר לפני המלך, אסור לו להתפלל, אבל קריאת שמע שהיא מצוה, ואינה בקשת צרכיו, זה קל יותר, ובדיעבד יצא ידי חובה, ולעניין שאר ברכות, פשוט ברמ"א שגם אדם שתוי יכול לברך ואפילו ברכת המזון, אם כי מביא המשנה ברורה, שהגר"א חולק וסובר, שדינם של ברכות הוא כתפילה, ומדגיש המשנה ברורה, כל הנידון שיש בפוסקים לגבי שתוי בשאר ברכות או לגבי קריאת שמע או תפילה, זה הכל אם לא הגיע לשכרותו של לוט, אבל כאשר השתכר כשכרותו של לוט, הוא מוגדר כשוטה, ופטור מכל המצוות האמורות בתורה, ואם התפלל או קרא קריאת שמע, או ברך ברכות, לא יצא ידי חובה.

תפילה מתוך שכרות בזמננו

שינה כל שהוא ודרך מיל, מעבירה את השכרות, וכל זה כאשר שתה רביעית, אבל שתה יותר מרביעית, כל שכן ששינה מועטת או דרך מיל, מגבירה יותר את חוסר צלילות דעתו, אלא אם כן הוא ישן שינה מרובה, ובנוגע לזמננו, אדם ששתה יין, כתוב ברמ"א, שמכיוון שהיינות שלנו חלשים, הדינים האלו לא נאמרו על תקופתנו, ומכיוון שכל הדינים של שכרות, זה תלוי בכל אדם ואדם כפי הרגשתו האם זה משפיע עליו או לא, ומכיוון שהיינות שלנו חלשים ואינם משפיעים עלינו לאבד את צלילות דעתנו, לכן, אדם ששתה רביעית או יותר, אם הוא עדיין בדעה צלולה, הדין הוא שמותר לו להתפלל, וכל שכן שאנו מתפללים מתוך סידורים, שבוודאי שאפשר להתפלל.

השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א