ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן (כט, לב)
לפני מספר שנים הוזמנתי לשאת דברים בקיבוץ "בית השיטה" לרגל אזכרה למזכיר הקיבוץ. ביתו של המזכיר, שחזרה בתשובה, הזמינה אותי במלאות השלושים לפטירת אביה. זהו קיבוץ של "השומר הצעיר", האזכרה התקימה ב"בית העם", ונכחו שם קרוב למאה אנשים. לפני דברו כמה מאנשי הקיבוץ שהתמקדו באישיותו של הנפטר, שהיה חברותי מאוד, כמה 'קומזיצים' הוא עשה, כמה 'פלאפלים' אכל, ועוד כל מיני הבלים מעין אלו.
ישבתי שם וחשבתי לעצמי, כיצד אנשים יכולים להספיד בצורה כזו, עד שהגיע ה'שיא' של ההספדים. אחיו של הנפטר קם ואמר: "אחי היה אתאיסט מושבע. כופר בכל דבר רוחני. והנה הבת שלו 'בגדה' בו, חזרה בתשובה וערכה לו הלוויה על פי ההלכה. אין לי ספק שאילו אחי היה יכול לקום באמצע ההלוויה, הוא היה צועק על ביתו, על כך שערכה לו הלוויה 'דתית'. הוא היה שואל אותה: מי הרשה לך לעשות כך? ההורים שלנו כבר היו אתאיסטים, אחי היה אתאיסט, ומדוע את פועלת נגד רצוני?" כך הוא שפך עליה קיתונות של רותחין, והיא ישבה ושתקה.
לאחר מכן הגיע תורי לדבר. כאשר ראו הנוכחים יהודי כמוני קם לדבר, חלקם עזבו את המקום, ואני פתחתי ואמרתי: "ברוכים היוצאים, וכל הכבוד לנשארים". אגב, בין הנשארים, היה גם אותו אח של הנפטר שדיבר לפני. ואז אמרתי להם: "הנה יושב כאן אחיו של הנפטר, והוא אמר שכבר ההורים היו אתאיסטים. אבל יש לי הוכחה ברורה שאין זה נכון. איך קוראים לאחיו של הנפטר? שמו הוא 'ראובן'. ההורים לא קראו לו 'אחמד', 'מוסטפה', 'היינריך' או כל שם לועזי אחר, אלא דוקא 'ראובן'. וכי אנשים הכופרים בתורה ובכל דבר שבקדושה, נותנים שם כזה?"
"אבל יותר מכך", המשכתי ואמרתי, "לאה אמנו העניקה את השם הזה לבנה הראשון. מה משמעותו של שם זה? רבותינו בארו כי הכונה היא: 'ראו בן – ראו מה בין בני לבן חמי', ראו את ההבדל בין 'בן חמי', עשו אחי בעלי, לבין בני הבכור ראובן. עשו עשה עסקה עם אחיו יעקב ומכר לו את הבכורה. זו היתה עסקה כדת וכדין, ואף נחתם עליה שטר מכירה.
מספרים חז"ל, שכאשר רצו בני יעקב לקבור אותו במערת המכפילה, נסה עשו למנוע את הקבורה בטענה שהוא הבכור, וחלקת הקצר מגיעה לו, לכן שלחו את נפתלי שהיה מהיר וזריז, להביא את שטר המכירה. יעקב אבינו עצמו, כאשר ביקש מיוסף לקבור אותו במערת המכפלה אמר לו (בראשית נ, ה): 'הנה אנכי מת בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני' מה פרוש 'אשר כריתי'? בארו חז"ל: 'אשר קניתי'. זה היה קנין כדת וכדין, וליעקב היה שטר מכירה. למרות כל זאת, גם לאחר שמכר את הבכורה, עשו לא השלים עם המעשה, ותכנן להרוג את יעקב אבינו באמרו (כז, מא): "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי".
"לעומת זאת, ראובן היה בכור הבנים, והנה לקחו ממנו את הבכורה, יעקב אבינו אהב את יוסף מכל הבנים, ונתן לו את הבכורה. ועם זאת, כאשר השבטים החליטו כי על פי ההלכה עליהם להרוג את יוסף, מי עמד להציל אותו? ראובן אחיו, כמו שנאמר: 'וישמע ראובן ויצילהו מידם ויאמר לא נכנו נפש'. "זה ההבדל בין בן תורה לבין אדם מהרחוב. עשו הרשע, היה מוכן להרוג את אחיו, אף שהוא היה זה שמכר לו את הבכורה, ואילו ראובן הציל את יוסף, אף שהוא זה שנטל ממנו את הבכורה. לכן, כפי שאמרתי, מי שנותן לבנו את השם 'ראובן', אינו יכול להיות אתאיסט…"
כך המשכתי בדרשה ודברתי על מצות "ואהבת לרעך כמוך", והנשארים האזינו בקשב רב. בסיום דברי ניגש אלי אחי הנפטר, לחץ את ידי ואמר: "כל הכבוד לך". האתאיסט הזה, שדקות אחדות קודם לכן זעם את בת אחיו, בא לשבח אותי על הדרשה. פלאי פלאים. וכי יודעים אנו מהי נשמה יהודית? אני בטוח שיצרתי חריש בלבו, אין לי ספק שהדברים השפיעו עליו!