הרב בנימין בירנצוייג שליט"א
האוכלים יחדיו באוטובוס בשעת הנסיעה, האם יכולים להצטרף לזימון? ומה הדין במטוס או ספינה?
הנוסעים באוטובוס, ובאמצע הדרך קבעו לאכול יחדיו כל אחד במקומו – האם נחשב הדבר לקביעות שמצטרפים יחדיו?
הלכה זו הביאה המשנ"ב בהלכות 'ברכת המזון' (סי' קצג ס"ק כה [(וכתב שפרטי הדין התבארו בסי' קסז ס"ק יב ודינם שוה)] וכתב (סי' קסז ס"ק סב) שאנשים המהלכים בדרך, אף שאמרו וקבעו לאכול בהליכתם – לא יזמנו, כי ההליכה מבטלת הקביעות. והביא המשנ"ב, שאם יושבים בעגלה אחת ואמרו 'נאכל יחדיו', הסתפק בזה ה'מגן אברהם' שאפשר שמצטרפים, שאף על גב שנוסע בעגלה כמהלך דמי, והליכה הרי מבטלת הקביעות, מכל מקום כיון שעל כל פנים כולם יושבים באגודה אחת, יש לומר דמצטרפין, וכן נוטה דעת ה'אליה רבה' להקל, ובספינה פשוט אף ל'מגן אברהם' שמצטרפים, כי זה קביעות גמורה. והביא (סי' קצג ס"ק כו) שה'חיי אדם' הכריע בזה לענין זימון שבשלושה יזמנו, אבל בעשרה יש לחוש להזכרת שם שמים לבטלה. והוסיף המשנ"ב, שעכ"פ יזמנו בעשרה בלא שם שיוצאים בזה בדיעבד.
ומביאור החילוק בין עגלה לספינה, למדו הפוסקים אף לענין דין זימון באוכלים ביחד באוטובוס או במטוס. שהנה ב'שו"ע הרב' (סי' קסז סט"ז) ביאר בחילוק הדין בין עגלה לספינה, שספינה אינה חשובה כמהלכת, אלא המים הולכים תחתיה והיא נחה לעולם על אותם מים, מה שאין כן בעגלה. ועל פי חילוק זה כתב בשו"ת 'אור לציון' (ח"ב פי"ג תשובה ט), וכן דעת הגר"ש וואזנר (ברכת שם פ"ב סל"ד אות ה), שיש הבדל בין האוכלים במכונית או באוטובוס לאוכלים במטוס, שהאוכלים במכונית או באוטובוס יזמנו אף בעשרה בלא הזכרת שם כעגלה, מה שאין כן האוכלים במטוס מצטרפים גם לעשרה ויזמנו בהזכרת השם, מאחר שהוא כקבוע והרוח דוחפתו ודומה לספינה.
אמנם ב'מור וקציעה' (סי' קסז) כתב לחלוק על חילוקו של המ"א ודעתו שהכל תלוי בשקיטת נסיעתם, בין בים ובין ביבשה כי אחר כוונת הלב הן הדברים, שבעגלה המתנדנדת ואופניה מרעישים שקשה לכוון דעתם לשמיעה, וכן בספינה כשיש רוח סערה, אין מצטרפים לזימון, וכשאין סערה, שיושבים שקטים אף בעגלה מצטרפים לזימון. וה'בית ברוך' (על החיי אדם כלל מח ס"ז אות כט) כתב שהנוסעים ברכבת או במכונית, וכל שכן הטסים במטוס, מצטרפים לזימון. וכן דעת הגרח"פ שיינברג (חידושי בתרא) שמצטרפים כדין היושבים בספינה, ולא הסתפקו אלא בעגלה הרתומה לסוסים.
אכן היושבים לאכול ברכבת, שיש בה שולחנות ומקום מרווח לאכול, כתב ה'נימוקי או"ח' (סי' קסז) שבוודאי מצטרפים, משום שנחשב לאכילה קבועה כבספינה, וכדין היושבים בבית, וכן כתבו 'הערוך השולחן' (סי' קסז סכ"ו) וה'ברכת הבית' (שער יח ס"ד) בפשיטות שברכבת מצטרפים לזימון.
וכשאוכלים בזמן שהעגלה עומדת, כתבו ב'ברכת הבית' (שם ס"ג) ובשו"ת 'אור לציון' (שם), שבוודאי מצטרפים יחד, וכן משמע בפמ"ג (סי' קסז א"א ס"ק כז).
במה שונה דין חדר אוכל במלון לחדר אוכל בישיבה, לענין חיוב זימון?
הדבר הקובע לחיוב זימון, הוא הקביעות שישבו לאכול יחדיו, כמבואר בשו"ע (סי' קצג). ובמשנ"ב (ס"ק יח) כתב שקביעות נקרא כשיושבים ואוכלים על שולחן אחד, או במפה אחת אפילו כל אחד אוכל מככרו, והביא שדעת הגר"א שבעל הבית עם בני ביתו שישבו לאכול, הרי זה קביעות ומצטרפים לזימון אפילו שאינם אוכלים בשולחן אחד.
לענין האוכלים במסעדה ובבית מלון, בשו"ת 'מנחת יצחק' (ח"ח סי' ח) כתב, שבני משפחה האוכלים בשולחן אחד אינם מצטרפים לזימון עם בני משפחה אחרת האוכלים בשולחן אחר, הואיל ואין קשר ביניהם. ובשם הגרי"ש אלישיב מובא ('וזאת הברכה' עמ' 133), שאף אם בני שתי המשפחות שרים זמירות ביחד אינם מצטרפים, מאחר שכל אחד רוצה לשבת בנפרד עם בני משפחתו [אכן, מ"מ אם ירצו לזמן יחד דעת הגרח"פ שיינברג (זאת הברכה עמ' 271, ראה בביה"ל סי' קצה ס"א ד"ה שתי חבורות) שבמקרה שלא נכנסו החבורות מתחילה על דעת להצטרף לזימון, אם אין בכל אחת כדי זימון אינם מצטרפים, ואם יש בכל אחת כדי זימון (לפחות שלשה בכל חבורה כדי לזמן בלי שם, ועשרה בכל חבורה כדי לזמן בשם), יכולים להצטרף].
אכן לענין בחורי ישיבה האוכלים בחדר האוכל, כתב בשו"ת 'מנחת יצחק' (שם) וכן דעת הגרי"ש אלישיב (וזאת הברכה עמ' 133), שעל אף שהם אוכלים בשולחנות נפרדים – מצטרפים לזימון, משום שהם יושבים לאכול על דעת שיצטרפו זה עם זה, וכן דעת הגר"ח קנייבסקי (דולה ומשקה עמ' קיד). אמנם אם הבחורים מתכוונים שלא להצטרף יחד, כגון שיושבים קבוצות קבוצות ואין קשר בין הקבוצות, דעת הגרש"ז אויערבך והגרח"פ שיינברג (וזאת הברכה שם) שאין היושבים בשני שולחנות מצטרפים לזימון, והגרי"ש אלישיב (וזאת הברכה שם) הורה, שבאופן זה אפשר לסמוך על דעת ה'אגרות משה' (או"ח ח"א סי' נו) שמועיל גילוי דעת שלא להצטרף [ראה על כך בביאורים ומוספים סי' קצג ס"ק ו, טז]. ודעת ה'אור לציון' (פי"ג תשובה י) שאף אם הבחורים יושבים בשולחן אחד – כיון שכל אחד נכנס, אוכל והולך – יתכן שנחשב שלא קבעו יחד, ויזמנו בלא שם אף אם הם עשרה, כיון שמספק אין להוציא שם שמים לבטלה.
ואם אמרו הבחורים זה לזה 'בואו נאכל' נחשב לקביעות ויכולים לזמן אף בשם, וכן בסעודות השבת שבהן מקדשים, סועדים ומברכים יחד, מצטרפים לזימון אף לענין הזכרת שם. [אמנם מה שכתב ה'אור לציון' שגם באוכלין בשולחן אחד צריך דעת להצטרף, כדי להתחייב בזימון. וכן כתב ה'חכמת שלמה' (סי' קצג) שנידון זה תלוי במחלוקת המובאת בסי' קצה סעיף ב, האם בב' חבורות בבית אחד צריך להכנס על דעת להצטרף [ראה במשנ"ב שם ס"ק ו]. ב'מנחת יצחק' (שם) כתב שאף במלונות ומסעדות מועילה אכילה בשולחן אחד לחייב בזימון אף שאינם מתכוונים להצטרף, וכן כתב האג"מ (שם) שבב' חבורות האוכלות בשלחן אחד אין צריך שיכנסו על דעת להצטרף לכולי עלמא, וראה בזאת הברכה (שם) ובהערה שם].
האוכלים בגינה או במקום ציבורי, איזה נוסח יאמרו ב'הרחמן הוא ישלח ברכה מרובה בבית הזה'?
האוכל בבית השייך לעכו"ם, כתב הרמ"א (ס' קצג סעי' ג) שאינם מצטרפים לזימון שאינם קובעים עצמם לאכילה מפני יראת העובד כוכבים, וכן יש לחוש לסכנה אם ישנו את הברכה ולא יאמרו 'הרחמן הוא יברך את בעל הבית הזה', ולכן מתחילה אינם קובעים עצמם אלא כל אחד יברך לבדו.
וכתב המשנ"ב (ס"ק כז) שהאחרונים חולקים על זה, וכהיום המנהג שמזמנים, ובנוסח הרחמן יאמרו: "הרחמן הוא ישלח לנו ברכה מרובה בהליכתנו ובישיבתנו מעתה ועד עולם".
ומכח זה פסק הגר"י זילברשטיין (חשוקי חמד ברכות מו, א), שאף האוכלים במקומות ציבוריים שאינם בית וכגון בגינות ציבוריות וכדו', שיאמרו בברכת המזון נוסח זה בהרחמן, ולא יאמרו 'הרחמן הוא ישלח לנו ברכה מרובה בבית הזה ועל שלחן זה שאכלנו עליו'.
עוד כתב המשנ"ב שם, שלענין נוסח 'הרחמן הוא יברך את בעל הבית הזה', אין בעיה לאומרו אף בבית השייך לעכו"ם, ומושם שהכוונה ב'בעל הבית הזה', על בעל הסעודה.
והאוכלים במסעדה או בבית מלון, דעת הגרי"ש אלישיב ('חשוקי חמד' שם) שיש להם לומר "הרחמן הוא יברך את בעל הבית הזה", אף על פי שהם משלמים לו על הסעודה, שכן אם בעל הבית לא היה מכין להם את הסעודה, לא היו אוכלים אכילה זו, וכספם לא היה משביע אותם. אמנם לגבי הברכה המיוחדת שמברך האורח את בעל הבית "יהי רצון שלא יבוש" וכו', מבואר במשנ"ב (סי' רא ס"ק ז) שהמשלם על סעודתו אינו מברכה, וראה שם מה שכתב הגר"י זילברשטיין לתרץ.
אהל הבנוי על קברו של צדיק, האם יש בו משום קדושת בית הכנסת?
מקומות שאינם קבועים לבית הכנסת, אבל משמשים הם בזמנים מסויימים לתפילה הציבור כגון רחבה של עיר, פסק השו"ע (סי' קנד סעי' א) שאין בהם משום קדושת בית הכנסת.
ובביה"ל (ד"ה רחבה של עיר) כתב, שאף שהמקום מזומן לתפילה זו בזמנים מסוימים, מכל מקום כיון שהוא באקראי, אין בו קדושה.
אכן, המשנ"ב (סי' קנג ס"ק נב) פסק לענין מקום שאין רגילים להתפלל בו אלא בזמנים מיוחדים, כגון ברגלים וכדו', שיש במקום זה קדושה אף שהוא רק לזמנים מסויימים. ובטעם החילוק בין רחבה של עיר שאין בו קדושה, לבית מקום שקבוע להתפלל בו בזמנים מסוימים, כתב בשו"ת 'חוות יאיר' (סי' נט) שרחבה אף על פי שמתפללים בה, מכל מקום אין עושין כן כדי לקובעה כמקום קדושה, אלא אדרבה, מתפללים בו בתעניות כדי להרגיש טעם גלות, או כדי לבזות את עצמנו בפרהסיא כמבואר בגמרא (תענית טז, א), מה שאין כן במקום שהוחזק לתפילה, אפילו אם לא הוחזק כן אלא לזמנים מסויימים, מ"מ חשוב הוא כמקום קבוע לאותם זמנים, והרי הוא קדוש.
ובשו"ת מהר"ש ענגיל (ח"א סי' סג), ביאר החילוק באופן אחר, שברחבה אף בזמן שמתפללים בה עדיין מיועדת היא אף לשימושים אחרים, מה שאין כן במקום שהוזמן לתפילה לזמנים מסויימים, שלאותם הזמנים אין הוא מיועד לשום דבר אחר מלבד לתפילה. וראה גם בביה"ל (ס"ב ד"ה השוכרים) שהחמיר למעשה בשכירות מקום לתפילה, כשאין להם במשך אותו זמן קביעות במקום אחר, ונעשית באופן גלוי ברשות המלכות.
ולענין אוהל העשוי על קברו של צדיק, כתב בשו"ת מהר"ש ענגיל (שם), שאף על פי ששופכים במקום זה שיח ותחנונים בקביעות, מ"מ אין עליו קדושת בית כנסת כלל, לפי שעיקרו עשוי לכבודו של הצדיק, ולא להתפלל בו בציבור.
*נידונים הלכתיים אלו נכתבו על מנת לעורר לב הלומדים, להלכה יש לעיין במקורות. הובאו בביאורים ומוספים משנה ברורה מהדורת 'דרשו'.