"מנין ירק זה חי" ו״כסף מנלן"? – כיצד אברכי כולל, שלומדים תורה כל היום ולא עובדים לפרנסתם, מצליחים לכלכל משפחה ברוכת ילדים באושר ובנעימות?
"ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישימון, יסבבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו". אמר המשגיח של ישיבת לומז׳א הגה״צ רבי משה רוזנשטיין זצוק״ל: אימתי זוכה יהודי ל״יסבבנהו יכוננהו יצרנהו כאישון עינו״? – בשעה שהוא חי בתחושה של אדם הנמצא ״בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון". כשיהודי חי בהרגשה שהוא לבד במדבר, ללא מקורות מחיה, ואין לו מי שיכלכלנו, מלבד הקב״ה, אזי השי"ת דואג לו כאישון עינו.
רבנו החפץ חיים זי״ע המשיל זאת לילד שהלך לחיידר ושכח את הסנדויץ׳ בבית. אביו לוקח את הסנדויץ׳ העזוב ואץ רץ לחיידר, כדי שלמוישי שלו יהיה מה לאכול בהפסקה. ואם אבינו שבשמים רואה ש״שכחנו את הסנדויץ׳", בפרט כששכחנו אותו בגלל שהלכנו ללמוד את תורתו הקדושה והשקענו את כל כולנו בתורתו, הרי מיד הסנדויץ׳ מגיע, מרוח בממרח מזין וטעים…
אלפי אברכים מגיעים הביתה בסוף החודש עם מלגה צנומה, ויחד עם משכורתה של הרעיה הם מצליחים להאכיל את הילדים במזון מזין וטעים, לשלם חשבונות מים, חשמל, גז וועד הבית, מיסים ותיקוני אינסטלטור, לשלם לכל צרכי הבית והילדים וגם לחתן אותם, בסכומים שאיש אינו מבין, כולל אנחנו עצמנו, כיצד ניתן לעמוד בהם. רק אם נפקח עיניים ואוזניים, נגלה את השגחתו הפרטית של הקב״ה עלינו בכל.
שוחחתי עם תלמיד חכם מעירנו, שבכל חצי שנה-שנה מחתן ילד נוסף, בלי עין הרע. אותו תלמיד חכם הסביר לי: "אפשר להכיר בחלק הגלוי שבנס גם בתקופות הללו של נישואי הילדים. כשאדם מתבגר הוא מייצר ויש לו במה לתת, והוא נקרא להעניק מתורתו לאחרים. וכך, כשהוא מתמנה לר״מ, למשגיח או למלמד בכיתה גבוהה בחיידר וכדומה, מגיעים אליו כספים מפה ומשם. את אשתו צריכים לפתע בבית ספר מסוים, הילדים שלו כבר יכולים לעזור לו, הוא יכול גם ללוות על חשבון הדירה שלו ועוד. הקב״ה שולח שליחים והכסף מגיע בכל מיני דרכים ׳טבעיות׳, על גבול הנס, בסייעתא דשמיא מיוחדת. אך אברך בן 25 היושב בכולל, ועדיין לא יודע את סוד הנס, דומה לבחור שאין לו בכיסו יותר מ־100 שקל ומהרהר בפחד: 'כיצד אברך עם שני ילדים קטנים מתפרנס?!'… ממש כך מסתכל האברך הצעיר על האברך המבוגר יותר, שיושב לצידו, לומד ברוגע ובשקיעות גדולה ו…מחתן ילדים בזה אחר זה".
שוחחתי עם המשגיח בישיבתנו, שהתחיל לחתן ילדים ברוך ד׳. הוא הזכיר את הדברים שאומרים בשם רשכבה״ג מרן הגראי״ל שטינמן זצוק״ל בענין, לפיו "כשמחתנים ילד אחד, לא מסתכלים על השיירה שבתור. לכל ילד יש את הסייעתא דשמיא שלו ואת כמות הכסף והאפשרויות שהקב״ה נותן לנו בשבילו".
האברך הסביר לי: "כדי לחתן בת ולרכוש לה דירה, צריך מאות אלפי שקלים, אבל הרי לא מבקשים ממך להוציא כעת 500,000 שקל במזומן מהארנק, אלא לקחת משכנתא מהבנק על הסכום הזה. והנה הקב״ה עוזר ללומדי התורה ודואג שהבנק יאשר להם משכנתא, והנה לפתע הקב״ה דואג שיתווסף להם במשכורת עוד 2000 שקל בחודש, והאשה מקבלת לפתע שידרוג ועוד 1000 שקל בכל משכורת, למשל, ויש להם את הסכום להחזר המשכנתא… ומה קורה בילד הבא? הנסים ממשיכים הלאה…"
"אמרה תורה לפני הקב״ה: רבונו של עולם, תן חלקי בשבט של עוני, שאם עשירים עוסקין בי יהיו מתגאין, אבל כשעניים מתעסקין בי, ויודעין שהם רעבים, שנאמר ׳ניתן הסכל במרומים רבים ועשירים בשפל ישבו"׳ (ילקוט שמעוני). ישנם הרבה יהודים טובים ונהדרים, שהקב״ה אוהב ומרומם עד מאד, אך התורה הקדושה בכבודה ובעצמה בוחרת באברך שיושב ולומד תורה מתוך קושי. הוא נזר הבריאה, הוא היהלום שבכתר. הוא, ורעייתו כמובן התומכת בו ובתורתו, הם פסגת העולם.
(מתוך 'נקודה למחשבה' מאת הרה"ג ר' שמואל ברוך גנוט שליט"א, יתד נאמן)