"וכבר אמרו זכרונם לברכה ודובר אמת בלבבו, כגון רב ספרא וכו', להודיעך עד היכן חובת האמת מגעת. וכבר אסרו לתלמיד חכם לשנות בדבורו חוץ משלשה דברים" (מסילת ישרים פרק יא)
הגאון רבי יוסף דב סולובייצ'יק זצ"ל, ראש ישיבת בריסק, עיין בקבלה שהניח לפניו השליח. דרושה היתה רק חתימת ידו של ראש הישיבה, וכספי הירושה של אחד העשירים יועברו ישירות לישיבה. ברם הגרי"ד מחה: "היאך אני יכול לחתום שקיבלתי את הכסף, בעוד שטרם קיבלתי? הרי זה שקר!".
השליח עמד נבוך ואובד עצות. הלוא עורך הדין הזהירו שאין לראש הישיבה כל סיכוי לקבל את הירושה בלעדי חתימתו על קבלה זו. רבות ניסה לשדל אותו להטביע את חתימתו לטובת הישיבה, אך לשווא.
לבסוף הבזיק הגרי"ד בעצה מעשית שתיישב את ההדורים. והיא, שיחתום על קבלה ריקה, ורק לאחר שהשליח יקבל את המעות ירשום בקבלה את יתר הפרטים.
('איש לרעהו' מתוך טל אורות)