דינו של מי שמסופק אם קרא קריאת שמע

מה יעשה אדם המסופק האם קרא קריאת שמע וברכותיה?│ומה הנפקא מינה מהכרעת השאגת אריה שקריאת שמע של לילה היא מדאורייתא?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות קריאת שמע במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק א' סימן ס"ז]  

אדם המסופק האם קרא קריאת שמע וברכותיה

לכאורה הדין צריך להיות, שאדם המסופק האם הוא קרא קריאת שמע, ספיקא דאורייתא לחומרא, שהרי קריאת שמע חייבים לקרוא מן התורה, שנאמר, 'בשכבך ובקומך', שצריך לקרותה בבוקר ובערב, ולגבי ברכות קריאת שמע, הם רק דרבנן, ולכאורה היה צריך להיות הדין, שספיקא דרבנן לקולא, ואדם המסופק האם הוא ברך ברכות קריאת שמע או לא, מספק אינו צריך לחזור ולברך, ובכל זאת מבואר בשולחן ערוך, שאדם המסופק האם הוא קרא קריאת שמע, חוזר וקורא, משום שחיובה מדאורייתא, וספיקא דאורייתא לחומרא, וממשיך השולחן ערוך ואומר, שחוזר וקורא אותה עם ברכותיה לפניה ולאחריה, וצריך להבין מה הטעם, והרי ברכות קריאת שמע הם רק מדרבנן, וספיקא דרבנן לקולא, ובביאור העניין יוצא מהמשנה ברורה, שמכיוון שאותו אדם חוזר וקורא קריאת שמע, הוא צריך לקרוא אותה כדינה, דהיינו, עם הברכות שלה, ובלאו הכי אומר המשנה ברורה, שיש מחלוקת, מה החיוב של קריאת שמע מדאורייתא, יש אומרים רק פסוק ראשון, ויש אומרים רק פרשה ראשונה, והייתר, מדרבנן, ומדוע הוא צריך לחזור ולקרוא את כל שלשת הפרשיות, אלא התשובה היא, שמכיוון שהוא חוזר וקורא אותה, הוא צריך לחזור ולקרוא אותה כדינה, דהיינו, כל הפרשיות כולל הברכות, ולכן, כאשר הספק האם הוא קרא קריאת שמע או לא, חוזר וקורא אותה עם ברכותיה, אבל כאשר הוא בוודאי קרא קריאת שמע והספק הוא על ברכות קריאת שמע, זה רק ספיקא דרבנן, ואינו צריך לחזור ולברך.

עוד מוסיף המשנה ברורה, שלכאורה יש כאן סתירה, מצד אחד, לגבי אדם שמסופק האם הוא קרא קריאת שמע, מספק חוזר וקורא אותה בברכותיה, ואילו לגבי ציצית או מילה, הדין הוא, שטומטום ואנדרוגינוס שהם ספק זכר או נקבה, חייב בציצית אבל לא יברך, כי לגבי ברכות, ספק לקולא, ומדוע לגבי אדם המסופק האם קרא קריאת שמע או לא, חוזר וקורא אותה בברכותיה, ומבאר המשנה ברורה, שיש הבדל, משום שלגבי טומטום ואנדרוגינוס, הספק הוא על עצם המצוה האם הם חייבים או לא, ובזה אנו אומרים, שיקיים את המצוה אבל לא יברך, אבל לגבי קריאת שמע, ודאי שהוא חייב במצוה, והשאלה האם הוא נפטר ממנה, ובאופן הזה, יחזור ויקיים את המצוה בברכותיה, ולפי זה, אדם המסופק האם תקע בשופר או נטל לולב ביום הראשון, יחזור וייטול בברכה, ובכל זאת מביא המשנה ברורה בשם הפרי מגדים והגר"א, שהם לא מרוצים מהחילוק הזה, ולשיטתם, לעולם הדין הוא, שחוזר ומקיים את המצוה בלי ברכה, ואומר המשנה ברורה, שלכולי עלמא, אדם הנמצא בבין השמשות של יום טוב ראשון של חג הסוכות והוא לא יודע, ועכשיו הזדמן לו לולב, יטול אותו ללא ברכה, משום שכאן, לא מיבעיא לשיטת הגר"א והפרי מגדים שתמיד אדם שעושה מצוה בספק לא יברך עליה אז ודאי שלא יברך על הלולב בבין השמשות, אלא אפילו לשיטת השולחן ערוך שסובר, שאם הספק הוא האם הוא קיים את החיוב או לא יחזור ויעשה את המצוה בברכה, אבל בלולב, הספק הוא על עצם החיוב האם הוא חייב בלולב בבין השמשות או לא, באופן כזה, גם השולחן ערוך מודה, שיחזור וייטול לולב בבין השמשות, אבל לא יברך.

המסופק האם קרא קריאת שמע וכבר עבר זמן קריאתה

עוד מביא המשנה ברורה, מה הדין באדם המסופק האם הוא קרא קריאת שמע או לא, שהדין הוא שצריך לחזור ולקרוא אותה בברכותיה, אבל כבר עבר זמנה, וכעת הוא לאחר שעה שלישית, בשעה רביעית, שבשעה זו הוא חייב בברכות קריאת שמע אבל לא חייב בקריאת שמע, ולכאורה צריך להיות הדין, שלא יחזור ויברך ברכות קריאת שמע, כי ספיקא דרבנן לקולא, ואומר המשנה ברורה, אין הדבר נכון, משום שבברכות קריאת שמע, יש גם צד דאורייתא של זכירת יציאת מצרים שזמנה כל היום, ואם כן, מה שאמר השולחן ערוך שהברכות הם רק מדרבנן, ולכן אם הוא מסופק בברכות, לא יחזור ויברך, כנראה צריך לומר, שהוא כבר קיים זכירת יציאת מצרים, וכתוב במשנה ברורה, שאדם שאומר פסוק אחד או אפילו הלכה אחת שמוזכר בה יציאת מצרים, יצא ידי חובת סיפור יציאת מצרים, ומביא המשנה ברורה מחלוקת, מה הדין באדם שלא הזכיר יציאת מצרים, אבל הזכיר שירת הים, האם קיים בזה מצות זכירת יציאת מצרים, ומביא בזה שתי דעות, עוד מביא, שיש נידון האם בהרהור יוצאים ידי חובת זכירת יציאת מצרים, עוד מביא, שזכירת יציאת מצרים של לילה, הכרעת השאגת אריה, שהיא דאורייתא, ונפקא מינה, שיקרא אותה רק באופן שבוודאי לילה ולא בבין השמשות, משום שחיובה הוא מדאורייתא.

השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א