היום נעסוק בנושא: 'הפסק' בשתיקה בקריאת שמע
יום חמישי כח כסלו תשעו
מדוע מנגנים הכהנים בברכת כהנים ביום טוב?
במהלך אמירת ברכה, קריאת־שמע, תפילת העמידה, 'הלֵּל' או קריאת המגילה, אין להפסיק בשתיקה למשך זמן של יותר מ'כדי לגמור את כולה', דהיינו פרק הזמן הנדרש לאמירת כל הברכה, או כל אחת מהאמירות הנ"ל, מתחילתה ועד סופה. פרק זמן זה נמדד אצל כל אדם לפי מהירות אמירתו, ואם מהירות זו משתנה מפעם לפעם - נמדד הזמן לפי מהירות האמירה שקדמה להפסקה. וחזן המאריך בניגון, או כהנים המנגנים בברכת־כהנים, וכדומה - אין זמן הניגון נחשב כהפסקה; ומסיבה זו נוהגים שהכהנים מנגנים ביום־טוב, בשעה שהציבור אומר 'רבונו של עולם' (או 'יהי רצון'). [ס"ק ג, ד ו־ז, וביה"ל ד"ה קראה; ביאורים ומוספים דרשו, 8, 9 ו־13]
מה דינו של מי שהפסיק בשתיקה באמצע קריאת שמע?
מי שהפסיק בשתיקה במהלך קריאת־שמע למשך הזמן הנדרש לאמירת כל שלוש הפרשיות - לדעת השולחן־ערוך ימשיך באמירתו; ולדעת הרמ"א: אם הפסיק מחמת אונס הלכתי, כגון שגופו או המקום לא היה נקי - ישוב לתחילת הקריאה, ואם הפסיק מסיבה אחרת - ימשיך באמירתו. ולדעה זו, אם הפסיק מחמת אונס הלכתי בברכת קריאת־שמע, ישוב לתחילת הברכה שבה הפסיק,ּ ואם היה זה בברכת 'אמת ויציב' בשחרית, או 'ואמונה כל זאת' בערבית - ישוב לתחילת קריאת־שמע; ובהלֵּל ובמגילה - ישוב ויאמר מתחילה, אך ללא ברכה. [סעיף א, ס"ק ב, ה ו־ו, וביה"ל ד"ה קראה וד"ה חוזר; ביאורים ומוספים דרשו, 12]
מה דינו של מי שהפסיק בשתיקה באמצע תפילת העמידה?
מי שהפסיק בשתיקה במהלך תפילת העמידה למשך הזמן הנדרש 'כדי לגמור את כולה' (ראה לעיל) - לדעת השולחן־ערוך ישוב ויתפלל מתחילת התפילה, ואף אם הפסיק מרצונו ללא כל אונס; ולדעת הרמ"א: אם הפסיק מרצונו - ימשיך בתפילתו, ואם הפסיק מחמת אונס כלשהו, בין אונס הלכתי ובין אונס שאינו הלכתי (ראה לעיל) - ישוב ויתפלל מתחילת התפילה. אכן, קיים הבדל בין שני סוגי האונסים במקרה שהמשיך בתפילתו עד סופה ולא שב לתחילתה - אם הפסיק מחמת אונס הלכתי, עליו לשוב ולהתפלל בשנית, ואם הפסיק מחמת אונס שאינו הלכתי, אינו צריך לשוב ולהתפלל. [ס"ק ד וד"ה קראה; ביאורים ומוספים דרשו, 4]