אחח… סוף סוף הגיע החג, אפשר לנשום לרווחה. סוף סוף יש קצת חופש מהעבודה…
תפישה רווחת אצל רבים וטובים היא, שכל עניין הפרנסה הוא גזירה, קללה. שהרי לאחר חטא אדם הראשון נגזר עליו "בזיעת אפיך תאכל לחם, ובעיצבון תאכלנה" וכו'. ניתן אולי להמתיק קצת את הגלולה המרה, אבל גזירה היא גזירה ואין אתה בן חורין להיפטר הימנה. התופשים כך את עניין הפרנסה, אזי בהיזכרם בנושא זה – נזכרים הם באופן אוטומטי בקללה ובעצבון…
והנה בחג הסוכות, "זמן שמחתנו", בתפילת ההושענות, אנו מרבים לבקש מהקב"ה על אוצרות גשם ופרנסה. לכאורה, לפי התפישה האמורה, הדבר תמוה ביותר. האם הפרנסה והשמחה יכולים לבוא בחדא מחתא? כיצד אנו מתפללים על פרנסה דווקא בזמן בו אנו מצווים לשמוח ביותר?
כדי לבאר זאת, עלינו להקדים נקודה חשובה בסוגיית הפרנסה:
ה'חובת הלבבות' בשער הביטחון פרק ג' כותב, שעל האדם להתעסק במלאכה שמצד נטיות נפשו הוא כוסף אליה, והיא טבועה בו ביצירתו, עד שבהתעסקותו עם מלאכה או סחורה האהובה עליו, "ירדוף אחריה כרדיפת חתול אחר העכבר", וכלשונו הזהב בהמשך הדברים, שכאשר יתפרנס בדרך זו – "יסבול מיתקה ומרירותה".
כלומר, הקב"ה נטע בכל אחד נטיות לב ייחודיות, כדי שבהם יתעסק לצורך פרנסתו, ומרוב אהבתו לתחום זה, יצליח להתמיד בעמלו גם במקרה של קשיים ומניעות.
מניסיוני האישי, כמי שמסייע לרבים במציאת תעסוקה הולמת לנטיותיהם, למדתי בצורה הברורה ביותר, כי כאשר בודקים ומגדירים במדוייק את הנטיות האישיות – נטיות לב דווקא, ולא רק כישורים – של האדם, ועל פי זה מתאימים עבורו את התעסוקה הראויה לו – האדם מגיע לסיפוק, לאושר פנימי ושמחה בעבודתו, וכולו הודיה לה' על יכולתו להשתמש בכישרונותיו אשר חנן אותו בהם. זהו טבע הבריאה, וזו הדרך הסלולה והטבעית לעיסוק בפרנסה, וכאשר הולכים בדרך זו, הפרנסה מגיעה בדרך של שמחה ואושר.
אם כן, לפי היסוד המתבאר מדברי 'חובת הלבבות' הנ"ל, מהי בכל זאת הגזירה של 'בעיצבון תאכלנה'?
ניתן להסביר זאת, ע"ד הפסוק "האלקים עשה את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים". ידוע שחטא אדם הראשון גרם עירוב של טוב ורע. ומסתבר שדבר זה משפיע גם על תחום הפרנסה. דהיינו: לתוך חיפוש הטבעי והנכון אחר פרנסה כפי נטיות הלב, חודרים ומתערבים שיקולים זרים וחיצוניים.
אם נשאל אדם איזו סוג עבודה או עיסוק הוא מחפש, ומה הוא רוצה להשיג על ידי כך – נקבל תשובות מגוונות, מלבד המטרה הפשוטה והבסיסית של השגת פרנסה כדי חייו: ישנם המחפשים תחום עיסוק המעניק בנוסף גם מעמד חברתי נכבד, שיסייע להם להשיג שידוכים מכובדים וכו', שיעלה את הדימוי העצמי שלהם; ישנם המחפשים תחום עיסוק שיניב כמה שיותר רווחים; ישנם כאלו 'התקועים' בשאיפות וחזונות שווא שהשתרשו בהם מצעירותם, או על ידי הוריהם, אך למעשה אינם מתאימים להם באמת. ועוד ועוד.
כאשר אנו באים לבקש על פרנסה, עלינו לטהר את ליבנו מכל אותם תוספות מיותרות ומזיקות. עלינו לבקש: "הושע נא והצליחה נא" – אנא ה', עזור לי להשיג פרנסה שעל ידה אוכל לכלכל את בני ביתי, ותו לא. זו המטרה האמיתית של העיסוק בפרנסה, ולא מטרות צדדיות שאינן קשורות כלל לעצם הדבר. ואם נרצה שבקשתנו תהיה זכה יותר, נוסיף ונבקש ונתכוון בתפילתנו כדברי ה'חובת הלבבות' הנ"ל: אנא ה', סייע לי להשיג פרנסה המתאימה לי לפי נטיות ליבי, פרנסה בנחת ולא בצער, עיסוק שימלא את לבי שמחה והודיה תמידית על היכולות הטבעיות שבהם חננת אותי לצרכי מלאכתי.
זו היא הבקשה הרצויה והטהורה, הנקיה מקוצים וסיגים שהשתרבבו להם למוחנו ושיבשו מבלי משים את מבטנו הנכון והישר על נושא הפרנסה.
נכון, אין מנוס מפניות ונגיעות. כולנו בני אנוש, והצורך בתדמית אישית מכובדת מתערבת כאן על כורחנו. לא כל תחום תעסוקה באמת מתאים למעמדנו, או למעמד שאליו אנו שואפים. אבל לכל הפחות עלינו להיות מודעים לנושא חשוב זה ולקבל את פרופורציות הנדרשות.
ולאמיתו של דבר, המחשבה הרווחת שעבודה פלונית תעניק לי גם ערך מוסף, בעיני עצמי ובעיני סביבתי – היא מחשבה דמיונית ושגויה לחלוטין. כל מי שעיניים לו יודע בעליל כי תחושת הערך האמיתית מתקבלת רק כתוצאה מהכרת הערך הפנימי של האדם, ולא מדברים חיצוניים.
וממילא, כאשר האדם מערב בתפילתו על הפרנסה גם רצונות ושאיפות דמיוניות מהסוג הנ"ל, תפילתו היא תפילת שווא. ולעומת זאת כשתפילתו היא נקיה, תפילה על פרנסה, ובפרט על פרנסה שתעניק לו סיפוק והנאה כפי הנטיות שטבע בו הבורא – הרי היא תפילה זכה ונקיה שלבטח תתקבל ברצון.
הסבר נאה שראיתי לאחרונה על מאמר חז"ל: "אלא שהריעותי את מעשיי וקיפחתי את פרנסתי" – עולה בקנה אחד עם היסוד האמור. בעלי החיים מתפרנסים בהתאם לנטיות הטבעיות שבהן חנן אותם הבורא. אך האדם לעומת זאת, מתחכם ומנסה להשיג תוך כדי פרנסתו גם מטרות צדדיות ושוליות, שפעמים רבות הן בגדר 'הריעותי את מעשיי'. מטרות של קנאה תאווה וכבוד וכדומה. לכן – 'וקיפחתי את פרנסתי'.
אמנם, יש להוסיף, כי גם אצל אדם המודע ליסוד האמור, עדיין יש פעמים שארוכה הדרך לכך. שכן כדי שהאדם יידע להגדיר לעצמו במדויק מהו התחום המתאים לנטיות נפשו, עליו לערוך בירור פנימי מעמיק, נקי מנגיעות אישיות, ומשימה זו הינה לעיתים רבות קשה מאוד. היא דורשת מודעות עצמית גבוהה, ויכולת להשתחרר מתפיסות קדומות שהכו שורש עמוק בנפש. לכן צריך לעיתים להתייעץ עם אנשים המכירים את נבכי נפש האדם, כמו גם את תחומי התעסוקה השונים, ומסוגלים לסייע לאדם לבחור בתחום המתאים לו, תוך הסרת המכשולים והחסימות הבלתי-מודעות המונעים ממנו למקד את רצונו במטרה הנכונה עבורו.
לפי כל הנ"ל נמצא אפוא, שאין כל סתירה בין בקשות על פרנסה לבין 'זמן שמחתנו'. אדרבה, כאשר הפרנסה נעשית בדרך הטבעית והנכונה, באמצעות הכוחות הייחודיים שנטע בנו הקב"ה, היא מביאה לאדם שמחה, חדוות יצירה, וסיפוק גדול לגוף ולנפש, ובכך מתקיים כפשוטו הפסוק (דברים יב יח): "ושמחת לפני ה' אלקיך בכל משלח ידך".
לסיום נוסיף: דווקא בתקופת הקורונה, בימי הסגר הנכפים עלינו חדשים לבקרים, בהם אנו פוגשים יותר את עצמנו ונפגשים פחות עם הזולת – הצורך במעמד חברתי נמצא אולי קצת בנסיגה. לכן דווקא בתקופה זו קל יותר לגשת בצורה נקיה לתפילה מקורית על פרנסה, תפילה אמיתית על פרנסה אמיתית ומאושרת.
בברכת שמחה מתוך פרנסה בריווח ונחת
להערות והארות: בנימין פרקל: [email protected]