היה זה לפני ארבע שנים בדיוק. במסגרת ההכנות לקראת הדפסתו של עיתון 'חינוך' שיצא באותה תקופה לאור, לקראת סיום המחזור הי"ב של הדף היומי. כותב השורות התבקש לשוחח עם כמה מגדולי ראשי הישיבות, שדיברו על הקשר שלהם עם 'דרשו', על התרומה שתורמות תוכניות 'דרשו' לבחורי הישיבות שבראשותם, ועל לימוד התורה באופן כללי.
הגאון רבי משה חדש זצ"ל קיבל אותי בחדר הלימוד שבביתו, השוכן בתוך בניין הישיבה. ביראת כבוד נכנסתי לחדר, חושש שהמעמד גדול על מידותי. מי אני ומה אני שאשאל שאלות את אחד מגדולי ראשי הישיבות, ואכתוב את דבריו עלי גיליון? זכות גדולה היא לי כמובן, אבל ההרגשה היא שהזכות גדולה מדי.
דקה אחרי שהתיישבתי במקום, מול ראש הישיבה, כבר הרגשתי בבית. בחביבות ובנעימות יוצאת דופן, ידע ראש הישיבה להקנות לאורחיו את התחושה כאילו הם אלו שמארחים אותו בביתו שלו. בלי גינוני כבוד, וללא הקדמות מיותרות פתח ראש הישיבה בשיחה נעימה וקולחת, שלצד היותה מתובלת באינספור דברי חז"ל ופניני מוסר, שמרה על גישה מסבירת פנים באופן יוצא דופן.
עם קבלת הבשורה המרה על הסתלקותו של אותו גאון וצדיק, בחרנו לשוב ולהביא את הדברים לפרסום חוזר, שכן 'דבריהם הן הן זכרונם' כידוע, ויה"ר שיהיה ראש הישיבה מליץ יותר עלינו ועל כל בית ישראל, כפי שהיה בחיי חיותו, כשלימד זכות על כל אדם, ונהג כבוד בכל אדם כאילו היה שווה אליו במעלה ובזקנה.
"הנושא של לימוד תורה לפני התפילה אינו חדש כמובן", פתח ראש הישיבה בשיחה אודות תוכנית 'דרשו' בוקר' שמתקיימת בישיבת 'אור אלחנן'. "גדולי ישראל בכל הדורות היו מקדישים שעות ארוכות ללימוד לפני התפילה. בישיבות זה לא היה כל כך נפוץ, אבל אני זוכר כשלמדתי בישיבה, לקראת סוף זמן כאשר בחורים היו רוצים להספיק לחזור ולהשלים דפים שלא הספיקו, בוודאי שהיו קובעים חברותות לפני התפילה.
"אני מעיד על כמה וכמה מתלמידי שזה מה שהעמיד אותם. היום הם התחתנו ומצליחים, הם כבר תלמידי חכמים גדולים וחלקם אפילו אומרים שיעורים, אבל אני שראיתי את הצמיחה שלהם יודע את מה שאולים הם עצמם לא יודעים: מה שהעמיד אותם והפך אותם ל'מבקשים' ולבני עלייה זה התוכנית של הלימוד לפני התפילה. זה מה שתפס אותם.
"אנחנו בישיבה הצטרפנו לתוכנית 'דרשו בוקר' מהיום שבו היא נוסדה. היה לי קשר עם רבי דוד הופשטטר עוד קודם לכן, אני זוכר את התקופה שבה הוא הקים את הארגון, זה לא בא בחלל ריק, זה בא מאהבת תורה עצומה. למעשה ההתחלה של התוכנית היתה בטורונטו, שם הקים הרב הופשטטר 'כולל בוקר' לאנשים שעובדים במשך היום. הוא מוסר שם שיעור בעיון בכל יום ראשון, וכשהוא ראה מה זה עושה לאנשים שפותחים את היום בלימוד, הוא החליט שזה יכול להתאים גם לישיבות.
"יש לנו מזה תועלת גדולה מאוד בישיבה. זה לא רק השעה שלומדים לפני התפילה, זה משליך על כל היום, והפך להיות הבסיס של כל היום. אפילו בחורים שלא משתתפים בתוכנית מושפעים ממנה כי קבוצה נכבדה של בחורים מנהלת את כל היום שלה אחרת בגלל שהיא משכימה קום, וזה משליך על כל היום ועל כל שאר בני הישיבה.
"אם אנחנו מדברים על הנושא של שלמות ושל מעלת לימוד התורה", ממשיך ראש הישיבה במענה לשאלה אחרת, "הייתי רוצה לנצל את הבמה הזו כדי לעורר על נושא חשוב שיש שלא מודעים אליו כל כך או לא שמים על ליבם להתחזק בו.
"הנושא שצריך לחזק היום בישיבות הוא שללמוד זה אומר גם לדעת. בעצם בנושא הזה 'דרשו' חוללו מהפכה של ממש, בחורים נבחנים בהצלחה על מאתיים דפי גמרא בשנה ומדובר באלפי בחורים. אבל עדיין צריך לדבר על הנושא הזה.
"אבא מארי זצ"ל היה נוהג לומר שכששואלים בחור משהו בגמרא שהוא למד בישיבה והוא לא יודע, הוא מתרץ את עצמו בכך שהנושא הזה נלמד בסדר בקיאות וממילא הוא לא זוכר כל כך. הבחור הזה לא יודע ולא חושב על זה שהמושג 'בקיאות' פירושו לדעת.
"ב"ה אכשר דרא ובזמננו יש ריבוי עצום של לימוד התורה. צריך לחזק את הנושא הזה. אבי המשגיח זצ"ל היה כל ימיו מזהיר, מעורר, מדרבן מעודד ומתריע לא להסתפק רק בללמוד עיון אלא לקבל היקף. לדעת את הש"ס. אחרי הש"ס צריך לקנות היקף גם בשולחן ערוך. זו מצוות עשה של ידיעת התורה ובלי זה אי אפשר להיקרא תלמיד חכם".
- לקראת סיום המחזור הי"ב של הדף היומי, רצינו לשאול מה דעת ראש הישיבה בנושא זה, האם ראוי שבחורי ישיבות ילמדו 'דף היומי' כסדר? או שלימוד בקצב מהיר מדי אינו רצוי ואינו מתאים לבחורים ששוקדים מבוקר ועד ערב על לימוד התורה?
"אי אפשר לענות על השאלה הזאת בתשובה אחידה לכולם", השיב ראש הישיבה זצ"ל. "זה נושא מאוד אינדיבידואלי. יש בחורים שלימוד הדף היומי יכול כמובן לבלבל אותם ולהפריע להם את הלימודים הסדירים בישיבה, כאשר גם את הדף היומי הם לא באמת ילמדו כמו שצריך ונמצאו קרחים מכאן ומכאן.
"מאידך יש כאלו בחורים שזה יכול ממש לרומם אותם. אני באופן אישי למדתי בבחרותי דף היומי עם קבוצה של בחורים מהישיבה כשהתחיל מחזור חדש. למדנו עד המסכתות הישיבתיות ושם הפסקנו. היום אני מאוד מיצר על כך שהפסקנו. זה תרם לי הרבה מאוד.
"אני יכול לומר בשם האבא זצ"ל שמי שלומד דף היומי רק כדי ללמוד ולא מתוך רצון לבנות היקף של ידיעה, אין לזה את התועלת הרצויה. הוא הזכיר בהקשר לכך את הגמרא שאומרת שעד שישים שנה נאמן אדם לומר עדות על משהו שאירע לפני שנים רבות, אבל אחרי שחלפו שישים שנה הוא כבר לא נאמן כי אי אפשר לזכור את כל הפרטים למשך יותר משישים שנה. הגמרא מוסיפה שם שאם "רמיא עליה" כלומר אם הוא יודע שהוא יצטרך להעיד בנושא והוא דואג לזכור את הפרטים אז נאמן אפילו אחרי שישים שנה.
"כשאדם לומד זה צריך להיות באופן של 'רמיא עליה'. לסכם ולעשות סימנים כדי לזכור ולדאוג לכך שהלימוד יישמר בזיכרון. קנה המידה שבו יכול האדם לבדוק את עצמו אם הוא באמת זוכר ואם הוא באמת הבין זה מה שכתוב בגמרא "שיהיו מחודדים בפיך" לא לגמגם כששואלים אותך. אם מגמגמים זה אומר שלא זוכרים או לא מבינים כראוי, ומאבדים את התועלת הרצויה. בחור צריך לבטוח בזיכרון שלו, לדעת שהוא מסוגל לזכור ושזה חשוב לו לזכור. הרי אנחנו רואים בכל יום הרבה אירועים ופרטים קטנים, את רובם אנחנו לא זוכרים אפילו אחרי זמן קצר מאוד. זוכרים רק את מה שחשוב לזכור, ולכן כשלומדים צריך לעשות את זה עם מחשבה ורצון לזכור".
ראש הישיבה הוסיף עוד: "אם בדף היומי עסקינן, אני רוצה להדגיש נקודה חשובה מאוד ודברי שבח גדולים על ארגון 'דרשו'. הרצון להגיע לשלמות בידיעת הש"ס הוא מרומם וחשוב מאוד, יש בזה טעם מיוחד בידיעה מקיפה ורצינית.
"ה'יום טוב' הגדול ש'דרשו' עושים סביב הנושא של סיום הש"ס הוא בעל חשיבות עצומה. אני זוכר את הסיומים שהיו בשנת תשי"ג ושנת תש"כ. זה הוסיף עוד שיעורים והרחיב את מעגל הלומדים. יש שיעורים שהוקמו אחרי הסיומים הללו וקיימים עד היום. החגיגה הגדולה מכניסה את הנושא לתודעה הציבורית וגורמת לכך שיצטרפו יותר ויותר. זו גם הסיבה שב'דרשו' מפרסמים כל כך הרבה את אירוע הסיום. אני בטוח שיש אלפים רבים שבעקבות הפרסום הזה כבר החליטו להצטרף למחזור הבא, למרות שהסיום בפועל עדיין לא התרחש.
"אני יודע על אברך תלמיד חכם גדול שהציעו לו משרה תורנית חשובה באחת הישיבות, והוא דחה את ההצעה כי הוא רוצה להצטרף לתוכנית 'קנין ש"ס' של 'דרשו'. הוא מבין שמדובר בהזדמנות נדירה לקנות קנין אמיתי בש"ס ולמען המטרה הזו הוא מוכן לוותר על המשרה הנכספת".