בין מפעליו החשובים של רבינו הגאון רבי רפאל ברוך טולדנו זצ"ל אב"ד מקנס, הייתה הקמת חברת 'שובו בנים' שמטרה להחזיר בנים תועים לחיק היהדות. רבינו השתתף בעצמו בפעילות זו. מדי ערב היה מכנס את בני הנוער בבית הכנסת, ומלמד אותם מוסר והלכות.
לפעילות זו ייחס רבינו חשיבות מיוחדת בפרט לאור העובדה שרבים מאותם נערים היו ממשפחות עניי העיר. מאז ומעולם שמורה הייתה בליבו של רבינו פינה חמה לעניים. מימרתם של חז"ל הקדושים (נדרים פא ע"א) "הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה" ניצבה לנגד עיניו.
בני הנוער השיבו לרבינו אהבה כאהבתו. הם הוקסמו מאישיותו הקורנת ונמשכו אחריו כפרפרים אחרי האור. דבריו הכנים, היוצאים מתוך לב טהור רצוף אהבה, חדרו וחלחלו אל ליבם. רבים מהם שינו את אורחותיהם מהקצה אל הקצה.
בין אותם נערים היה אחד שנקשר אל רבינו בעבותות אהבה ונפשו קשורה בנפשו. הוא עזב את חברתם של הריקים והפוחזים והיה לאדם חדש. בכל ערב כאשר היה רבינו עושה את דרכו מביתו אל בית המדרש, למסור את שיעורו היומי בפני בני הנוער, היה אותו בחור מלווהו בדרכו.
באחד הימים הודיע הבחור לרבינו כי לא יוכל ללוותו לשיעור הקבוע כדרכו. "אזלו לי הסיגריות ובלי סיגריות אינני מסוגל להחזיק מעמד. עלי למהר לעיר החדשה לרכוש חפיסה חדשה בטרם יסגרו החנויות", התנצל.
רבינו ידע עד כמה חיוני השיעור לחוסן הרוחני של הבחור. הוא הפציר בו לוותר על הסיגריות אך הלה התעקש כי אינו מסוגל לכך.
"לפחות תלווה אותי לבית המדרש", הפציר בו רבינו, מקווה שלאחר שימשוך הבחור את יצרו לבית המדרש יבחר להישאר.
גשם סוחף ירד באותו הערב, שוטף את הבתים ואת הרחובות. תעלות הניקוז שבצדי הרחוב מלאו מים. והנה בעודם צועדים ברחוב, ובתוך מי הגשם העכורים הזורמים בתעלה מופיעה… חפיסת סיגריות אטומה וסגורה.
חייך רבינו ונענה: "הנה למקום שאדם מבקש לילך לשם מוליכין אותו – חפצת להגיע לבית מדרש ומשמים סייעו בעדך!"
מוליכים(מתוך הספר 'קדוש וברוך')