יעקב א. לוסטיגמן
אלפי יהודים שותים מדי יום בצמא את שיעוריו המרתקים של הרה"ג ר' מאיר שפרכר, על הדף היומי. שיעורים אלו מתפרסמים בפלטפורמות הפרסום השונות של 'דרשו', הן במוקד השיעורים הטלפוני, והן בגרסתם הויזואלית .
פנינו לרב שפרכר ובפינו מספר שאלות. הראשונה שבהם היתה כיצד הוא, ומגידי השיעורים הנוספים של פרויקט שיעורי 'הדף היומי' על הש"ס הבבלי ב'דרשו', מצליחים למסור שיעורים אל מול המיקרופון והמצלמה, ובמיוחד בנושאים מורכבים מאוד שבהן נדרשת הסברה מופלאה היורדת לדקויות ולפרטי הפרטים באופן שיהיה מובן לשומעים שלא הכינו מראש את הגמרא כפי שעשה המגיד שיעור.
"האמת שישנם דפים שההכנה שלהם מצריכה שעות של מאמץ ויגיעה", מודה הרב שפרכר. "רק בימים האחרונים היתה לי שורה בגמרא שלקח לי יום שלם להבין אותה במהלך ההכנה לקראת מסירת השיעור אל מול המצלמה. חקרתי וחפרתי בה שוב ושוב עד שהיו הדברים ברורים ונהירים, כי כלל גדול הוא שאם מגיד השיעור אינו מבין מה הוא אומר, חזקה על השומעים שגם הם לא יבינו את דבריו.
"אז מהיכן באמת אנחנו שואבים את הכח להתכונן בצורה משמעותית כל כך? התשובה היא שאנחנו חלק ממשפחה מופלאה שנותנת לנו המון כח וחיזוק. אני מתכוון למשפחת 'דרשו' כמובן. היחס החס והחיובי של הצוות ב'דרשו' מחייב אותנו להמשיך עוד ועוד. אתה מרגיש שסומכים עליך, מאמינים בך. זה מחמם את הלב ונותן המון המון כח".
- האם מסירת שיעור למיקרופון או מצלמה אינה משימה קשה יותר ממסירת שיעור אל מול קהל שנמצא בבית המדרש?
"בכל דבר יש מעלות וחסרונות, ואכן גם במסירת שיעור למצלמה יש את החיסרון הגדול שאתה לא יכול לראות את הניצוץ הזה בעיני השומעים כשהם מבינים את הגמרא. זה בהחלט חסר. יש גם את העניין של החשש מטעויות… כשאתה מוסר שיעור בפני קהל, יש חלק מהמשתתפים שיודעים תמיד לתקן את הטעויות, או לפחות להקשות קושיות כי הפשט לא מסתדר להם, ואז מגלים את הטעות ומתקנים את הטעון תיקון.
"לעומת זאת בשיעור מול המצלמה אתה יכול לסיים את ההקלטה, להעביר את החומר ורק אחרי שבועיים, כשמגיע הזמן של אותו דף ללימוד בדף היומי, אנשים שולחים הערות ומתברר שהיתה טעות חמורה".
- אז איך באמת מתגברים על הקשיים הללו?
"לגבי העניין הראשון שהזכרתי, אודות הזיק שניצת בעיני השומעים, אנחנו מחליפים את זה במשהו הרבה יותר טוב.
מספרים שפעם ישב החפץ חיים ולמד חומש עם רש"י, ולפתע פרץ בצחוק. שאלו אותו למה הוא צוחק והשיב להם שהוא בדיוק לומד על מכת שחין, וכשהוא תיאר לעצמו את החרטומים ונכבדי מצרים שמתגרדים מפני השחין בכל כוחם, זה פשוט הצחיק אותו…
"כשאני מוסר שיעור, אני נכנס לעומק של המשנה, של הגמרא. אני חושב על בעל השמועה שאמר את ההלכה הזאת. בטח הוא אמר את זה בדרשה מול אלפי שומעים. אני נכנס לוויכוח, מרגיש את הצדדים, לא רק מבין אותם. יש בגמרא חלקים שממש גורמים לי להתרגש, לפעמים לשמוח לפעמים קצת להתעצב, כשאתה חי את הגמרא, אתה לא צריך אף אחד. רק את הגמרא הקדושה".
- ומה לגבי החשש מהטעויות כשאין מי שיתקן אתכם?
"האמת היא שאין לזה שום פיתרון חוץ מפיתרון אחד: להתפלל חזק. כל פעם לפני שמתחילים למסור שיעור מול מצלמה, מתפללים מעומק הלב שלא תצא תקלה מתחת ידי, שלא אומר על טמא טהור ועל טהור טמא.
"התפילות הללו, יחד עם כח הרבים ששומעים את השיעורים הללו אחרי ההקלטה, והכח האדיר של ארגון 'דרשו' שכבר העידו עליו גדולי ישראל שיש לו סייעתא דשמיא מיוחדת, כל אלו יחד עוזרים שלא יהיו טעויות.
"אחרי שאני מוסר את השיעור למצלמה, אני מוסר שיעור גם בשעות הערב בבית הכנסת המרכזי 'קהל חסידים' ברובע ז' באשדוד. אירע שמסרתי שיעור והיתה לי טעות די מביכה בפשט של הגמרא. אחד המשתתפים העיר לי על המקום ואכן צדקו דבריו. מיהרתי לתקן את הטעות והמשכתי את השיעור. מבחינת שומעי השיעור לא קרה כלום, אבל מבחינתי היתה לי הרגשה מאוד רעה, כי אמרתי לעצמי שבשיעור אני יכול לתקן את הטעות, אבל מה לגבי ההקלטה של 'דרשו'? השיעור כבר התפרסם וכולם יכולים לצפות בו ולשמוע אותו, ושם יש טעות. קודם כל זה לא נעים… אבל יותר מזה יש כאן בעיה שאני מסביר פשט שהוא לא נכון ומטעה את הרבים…
"הגעתי הביתה, מיהרתי להקשיב לשיעור המוקלט וראה זה פלא… הקב"ה שם מילים בפי ולמרות שלא ידעתי את הפשט הנכון, מול המצלמה אמרתי מילים שהולמות את הפשט הנכון. לא היה צורך לעשות שום תיקון. הוא אשר דיברתי, סייעתא דשמיא היא המונע היחיד מטעויות".
- מקודם אמרתם שיש גם מעלות למסירת השיעור בפני המצלמה, מעלות שאין במסירת שיעור בפני קהל. מה הן באמת?
"קודם כל אין בעיות משמעת… אבל ברצינות, בשיעור מול המצלמה אתה מוסר אותו ברצף אחד, אין שאלות שעוצרות את הרצף, בוודאי שאין שאלות לא לעניין שממש יכולות להפריע. יש גם את עניין הטעויות שהזכרנו מקודם. כמובן שכשהמגיד שיעור אינו מזהה לבד את הטעות זאת בעיה גדולה, אבל כשהוא כן מזהה אותה, אז יש כאן רווח גדול כי הוא יכול לעצור את ההקלטה, לחזור קצת אחורה ולסדר מחדש את דבריו, בלי לבלבל את שומעי השיעור. אלו הם הרווחים המידיים.
"בטווח הארוך, השיעורים המוקלטים הם הרי זיכוי הרבים שאין כמוהו. אני מגיע לקהל גדול הרבה יותר של מאזינים. כמה אנשים משתתפים בשיעור דף היומי רגיל? עשרה? בשיעור גדול משתתפים עשרים או שלושים. במקרים חריגים אולי קצת יותר, אבל השיעורים של 'דרשו' זוכים לאלפי האזנות וצפיות באותו יום שבו הדף הזה נלמד, וזה רק השלב הראשון. השיעורים נשארים לנצח, אנשים צופים בהם ומאזינים להם גם אחרי שנה ושנתיים, גם בעוד חמישים שנה אולי אפילו תשעים שנה, אנשים עוד יצפו בזה וילמדו תורה מפי… זאת אחריות כבדה מאוד וזאת זכות עצומה שאי אפשר לזכות לה בלי ההקלטות הללו".
- ציבור המאזינים אכן מגיב על השיעורים?
"אני מקבל המון תגובות. כמובן שלא כולם מגיבים, אני מניח שהרוב המוחלט לא עושה את זה, אבל אלו שכן מגיבים בהחלט מחממים את הלב. אני רואה בכל מאזין שמשתתף בשיעור כחברותא אישית שלי. אני פונה אליו בשיעור כדבר איש אל רעהו, אנחנו לומדים ביחד את הגמרא. אני מרגיש קשר חזק עם כל אחד מהם, גם אם אני לא הכרתי אותו עד הרגע בו התברר לי שהוא מאזין לשיעור.
"מספרים על ראש ישיבה גדול שפעם אירח תורם נדיב שהגיע לסיור בישיבה. הוא העלה אותו לעזרת הנשים ומשם השקיפו יחד על בית המדרש. שאל את התורם הנכבד מה אתה רואה? השיב לו האורח שהוא רואה 300 בחורים שלומדים בהתמדה. אמר לו ראש הישיבה: "אני לא רואה 300 בחורים, אני רואה את התלמיד היחיד שלי, כפול 300 פעם. כל אחד ואחד מהם הוא תלמיד יחיד ומיוחד ועבורו לבד שווה להשקיע את הכל.
"בל"ג בעומר האחרון הייתי במירון כמו רבים אחרים מעם ישראל. בקושי ובמאמץ רב פילסתי את דרכי אל המבנה של הציון, המכונה 'המערה'.
"בעודי נדחק בין מעגלי הרוקדים, ובין היוצאים והנכנסים, אני רואה מישהו שיוצא מהמערה, כולו מתנשף ומזיע. הוא מתבונן בי חזק ושואל אותי "אתה המגיד שיעור מ'דרשו'". השבתי לו בחיוב, הוא התרגש מאוד ואמר לי שהוא מקשיב כל יום לשיעור…
"גם אני מאוד התרגשתי, תפסתי לו את הידיים ופצחנו בריקוד סוער שם בחצר, ריקוד פרטי משלנו לכבוד רבי שמעון בר יוחאי ולכבוד התורה הקדושה. ריקוד של שני חברים שלומדים ביחד כל יום גמרא, למרות שעד כה הם מעולם לא פגשו זה את זה…
"כאלו מקרים אני פוגש כל הזמן. אני מקבל תגובות ממש מכל רחבי העולם. אחד סיפר לי שהוא גר בארגנטינה ומקשיב לשיעורים הללו, כמה מלונדון, אנשים מארה"ב כמובן, מקנדה ומעוד מקומות.
"אחד סיפר לי שהוא סיים בזכות השיעורים הללו שתי מסכתות, ואת הסיום השני הוא עשה בסעודת יארצייט, זה מרגש, זה נותן כח, זה גם מחייב אותי להמשיך ולהשקיע את כל הכוחות במסירת השיעורים הללו".