בתקופה זו גילינו המון דברים חדשים. גילינו לפתע עולם מלא של חיי חברה תקינים ורבי משמעות. נוכחנו לראות כי לפעמים בן משפחה המתגורר הרחק מאתנו מבחינה גיאוגרפית, לפעמים אף מאות או אלפי קילומטרים, הוא בעצם קרוב אלינו מאוד בעומק הלב, ואילו עם השכן בבניין דלת מול דלת לעתים לא ניתן לתקשר כלל בעקבות סגר הרמטי שנדרש.
הדבר בא לידי ביטוי עמוק ביותר בנוגע לדפוסי עריכת השמחות, שקיבלו פנים חדשות ומגוונות בתקופה זו. אם בעבר הלא רחוק היתה חתונה נערכת עם רשימת מוזמנים צפויה וקבועה מראש, מעגל משפחתי כפול ומשולש המוצא עצמו ישוב סביב השולחנות העגולים והעמוסים לעייפה – לפתע הוברר כי ניתן בהחלט לדלג על מספר די מכובד של מוזמנים ולמצות את ההשתתפות במעגל קרוב ומצומצם יותר.
והעיקר, גילינו את נפלאות האיחול הלבבי מעומק הלב. האיחול שלא גוזל זמן יקר. האיחול שמקדישים עבורו כמה דקות בודדות בזמן כמות, אבל הוא שווה המון המון בזמן איכות.
למדנו בתקופה זו, איך מתקשרים לבעל שמחה. מרימים טלפון נרגש לחבר או קרוב משפחה שזכה להשיא את אחד מצאצאיו, ו— פשוט מברכים. מאחלים ברכות שמחה מקרב לב לרגל השמחה השרויה במעונם. מאחלים נחת, דיצה וחדוה, מתוך הרחבת הדעת אושר ועושר, שיהיה בנקל ובהרחבה, וכל מילי דמיטב. לחילופין משגרים מכתב איחולים בדרכי ההתקשרות הכתובה השונות.
רבותי!!! גילינו אוצר של אור ושמחה אמיתית. גילינו מתכון נפלא לקירוב לבבות התקף אף בעידן של ריחוק מקום. ואת האוצר הזה אסור לעזוב. את התופעה של איחולי מזל טוב טלפוניים, אלחוטיים, וירטואליים, ובכל אופן שהוא – יש להחזיק ולתחזק הלאה בימי שגרה כבימי קורונה. בימי גל ראשון כשני. בימי בין הגלים וימי בין הזמנים, ומתי לא.
בין אם נחזור לשגרה מלאה בעתיד, ובין אם לאו; בין אם מספר המוזמנים לחתונה יוגבל או יורחב, בכל מצב נמשיך לזכור כי לפעמים הרבה יותר מוצלח ויעיל להתקשר ולאחל מזל טוב לבבי לבעל השמחה, מאשר לבוא וללעוס נתחי בשר עתירי שומן רווי על חשבונו המצומק של המחותן, בלא שמאן דהו יידע בצאתנו ובבואנו, ואף אחד לא יזכור אם בכלל היינו, במקרה ועין המצלמה לא תשזוף אותנו.
אז זה מה שעושים. פורשים לפינה צדדית. מקדישים רגע אחד מיותר או לא מיותר למטרה זו. מתקשרים, מאחלים, מברכים ומתברכים!!!
(ש' תפילינסקי, 'המבשר')