יום חמישי י"ח בתשרי תשע"ט
גוי שעשה מלאכה בשבת בפרהסיה לצורך ישראל – האם מותר להנות ממנה?
גוי שעשה מלאכה בשבת עבור ישראל – במלאכה דאורייתא, אסור להנות ממנה בשבת, וכן במוצאי שבת, עד שיחלוף זמן המספיק לעשיית המלאכה; ובמלאכה דרבנן, האיסור הוא רק למי שהמלאכה נעשתה עבורו.
אולם, בדבר שנעשה בפרהסיה, באופן שניכר וידוע לרבים כי נעשה עבור ישראל – אף כשמדובר במלאכה דרבנן – אסור למי שהמלאכה נעשתה עבורו להנות ממנה לעולם; אלא אם כן עשאהּ בקבלנות, שאז מעיקר הדין מותר להנות ממנה, בדיעבד, וראוי להחמיר.
ויש אומרים שרק מלאכה שנעשתה בפרהסיה לצורכי מת מסוים, באופן שניכר וידוע כי נעשתה עבורו – אסור להשתמש בה לצורכי מת זה, כיון שגנאי הוא למת שמשתמשים לצרכיו בדבר שמפורסם כי נעשה בשבת עבורו; אבל כל מלאכה אחרת שנעשתה בפרהסיה, שווה דינהּ למלאכה שנעשתה בצינעה. ובעת הצורך ניתן להקל כדעה זו.
[שו"ע שכה, יד-טו, משנ"ב עג-עו ו־עט, ושעה"צ עד-עה; ביאורים ומוספים דרשו, 64]
גוי שהביא חפץ ממקום בלתי ידוע – עד מתי אסור להנות מחפץ זה?
גוי שהביא בשבת חפץ מרשות הרבים לרשות היחיד, עבור ישראל – אסור להשתמש בחפץ בשבת, וכן במוצאי שבת עד שיחלוף זמן המספיק להבאתו מהמקום הקרוב ביותר – מֵעֵבֶר לרשות הרבים זו – שמצוי בו חפץ זה; ואם ידוע מאיזה מקום הביאו – יש להמתין עד שיחלוף זמן המספיק להבאתו ממקום זה.
ואם הביאוֹ דרך רשות הרבים מרכזית, באופן שניכר וידוע כי הביאוֹ בשביל ישראל – דינו כדין כל מלאכה שנעשתה בפרהסיה, האמוּר לעיל.
ואם הביא את החפץ שלא דרך רשות הרבים, אך מחוץ לתחום – איסור ההנאה הוא רק למי שהחפץ הובא עבורו, ועליו להמתין במוצאי שבת עד שיחלוף זמן המספיק להבאתו מהמקום הקרוב ביותר – מחוץ לתחום – שמצוי בו חפץ זה; ואם ידוע מאיזה מקום הביאו – עליו להמתין עד שיחלוף זמן המספיק להבאתו ממקום זה.
[שו"ע שכה, טו, ומשנ"ב עה-עט]
המתפלל בסידור שנדפס בשבת – יתכן שלא יצא ידי חובת התפילה!
"סידורי תפילה אשר נדפסו בשבת, אף אם נעשה על ידי פועלים נכרים, מכל מקום יש בזה חילול שבת בפרהסיה, שהוא ככופר בבריאת עולם, וחילול שם שמים; והם מאוסים לדבר מצוָה, וכל שכן לתפילה – שצריכים שהשי"ת ישמע ויקבל התפילות, ונצרכים לזה סניגורים ופרקליטים טובים, ואיך יתפלל על ידי דבר שיהיה קטיגור חס ושלום, ולא יניח שתתקבל התפילה?!
והאופן שנכתב הסידור, עושה רושם במעשה מצות התפילה ובקבלתה לפני המקום; ולכן, פגם גדול כזה שנדפסו בשבת, שהוא קטרוג גדול, הוא חסרון במצוָה, ואסור להתפלל בהם.
ויש מקום לומר, שגם בדיעבד לא יצא, כי תפילתו נעשית קטיגור ולא תתקבל, והמתפלל – בפשיעתו – באופן שיודע שלא תתקבל תפילתו, הרי זה כאילו לא התפלל; אבל למעשה, אין לו לחזור ולהתפלל, והרי זה 'מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן'".
[ביאורים ומוספים דרשו שכה, 62 – ציטוט מורחב מהמקור, בשינויים קלים]