הלוואת חג בעד תרומה לצדקה
מעשה בגביר גדול שרצה לתרום לקופת צדקה מפורסמת למגבית ימים נוראים, והודיע בתשרי שהוא נותן הלוואות חג בגובה עד חמשת אלפים ₪ בפריסה של עשרה תשלומים ובתנאי שיתרמו 200 ₪ לקופת הצדקה, אמרו לו גבאי הקופה שנראה להם שהדבר אסור משום ריבית שדורש מהלווים לתת 200 ₪ לצדקה.
העשיר שהוא איש תורני ומבין מעט בהלכות ריבית ביטל את דבריהם, ואמר שהדבר ידוע שריבית שאינה מן הלוה למלוה מותרת, וגם כאן הרי התוספת אינה עבורי אלא למצוות צדקה, השאלה הצדק עם מי? האם יש בזה מצוה גדולה של צדקה או ח"ו איסור חמור של ריבית?
קניית מנחות בתשלום מראש
נראה לפשוט שאלה זו מדברי תוספות בסוגייתנו במנחות (דף צ:) שכתבו במה שמבואר בגמרא שהמקבל עליו לספק לבית המקדש סולת למנחות במחיר ארבע סאים בסלע, וקבל תשלום מראש ואח"כ נתייקרו החיטים למחיר שלש סאים בסלע, ממשיך לספק להקדש לפי המחיר הזול שהיה בשעת התשלום, ומבואר בב"מ (נז:) שאופן כזה יש בו איסור ריבית אצל לקוחות, ובהקדש הדבר מותר כיון שאין איסור ריבית להקדש.
והקשו תוס' באיזה אופן מדובר אם בשעת התשלום יש ביד המוכר את כמות הסחורה, הרי מותר גם בלקוח רגיל, ומותר אף להוזיל מהמחיר תמורת תשלום מראש כאשר הסחורה בידו בהיתר "יש לו" כיון שבשעה שמשלם כבר קונה את הסחורה שביד המוכר [ואף אם המוכר אח"כ מוכר את התבואה לאחרים ומספק ללקוח סחורה אחרת], ובלבד שלא יפרש שמוזיל בעד הקדמת המעות, ואם מדובר שבשעת התשלום אין סחורה ביד המוכר איך אפשר לתת כסף של הקדש בזמן שאין לו על מה שיתחלל ויהיה אסור למוכר להשתמש בכסף ואינו מרויח בהקדמת המעות.
משלם מכספו ע"מ שיספקו מנחות לבית המקדש
ותירצו שמדובר בעשיר שתורם מאה מכספי חולין, ונותן למוכרי הסולת בכדי שיתנו להקדש סולת כפי המחיר המוזל של שעת התשלום, וכיוון שבדרך מקח האיסור ריבית מדרבנן, התירו זאת לצרכי הקדש. מלווה מאה ע"מ שישלם 120 להקדש אבל בריבית קצוצה, שהלוה מאה של חולין על מנת שישלם מאה עשרים להקדש, בזה מסקנת תוס' שיש בזה איסור מן התורה ולא אומרים בזה שאין ריבית להקדש, וכתבו שאין זה נוגע לנדון שהתירו ריבית שלא מן הלוה למלוה, שזה דוקא כשהלוה נותן כסף לאדם שלישי בכדי שישכנע את המלוה להלוות לו, ולא מפני בקשת המלוה, מה שאין כן כאשר המלוה דורש מהלוה לתת כסף לאדם שלישי, הרי זה נחשב שהמלוה קבל את הכסף מדין ערב, כמו שמצינו בקדושי אשה שאם האשה אומרת לבעל שיתן כסף לפלוני ובזה תתקדש לו נחשב שקבלה מדין ערב ומקודשת, כן הוא הדין לגבי ריבית אם המלוה מבקש שיתן כסף לאדם מסוים נחשב שקבל את הכסף וחייב להחזירו כדין ריבית קצוצה.
וכן פסק השו"ע יו"ד סי' ק"ס סי"ד שאסור לומר לחברו אלוה לך כסף ע"מ שתתן ריבית לגוי או להקדש.
ההלכה במלוה בתנאי שיתן צדקה
הרי מפורש יוצא בנדון השאלה, שאם נותן הלוואה בתנאי שהלוה יתן כסף לצדקה נחשב ריבית קצוצה מן התורה ואין בזה היתר של ריבית שאינה מלווה למלוה.
העולה לדינא:
- אסור לשלם מראש על מוצרים בזמן שאין ביד המוכר את הסחורה, כיון שאם המחיר יעלה והמוכר יתן לו כפי המחיר של שעת התשלום, יוצא שנותן לו סחורה יקרה בעבור שהלוה לו מראש.
- אם נותן כסף למוכר על סחורה בכדי שיתן להקדש במחיר של שעת התשלום מותר, ומשמע שאם משלם עבור אדם אחר אסור, ורק בהקדש מותר שאין ריבית להקדש.
- מותר ללווה לשלם כסף לאדם שלישי בכדי שישכנע את המלוה להלוות לו, כאשר המלוה לא דרש את זה.
- אם המלוה דורש מהלווה שיתן תוספת לאדם אחר ואפילו לגוי או להקדש, שאין נוהג בהם ריבית, וכן לצורך צדקה שדינה כהקדש, אסור מן התורה, ואף אם אומר ללווה שישלם גם קרן וגם ריבית לצדקה או להקדש אסור מן התורה כיון שנחשב שהמלוה קבל את הריבית מדין ערב.
- עשיר המלוה לאנשים ומתנה שיתנו צדקה לקופה מסוימת, יש בזה איסור תורה, ואף אם הלווה היה נותן בלאו הכי צדקה לאותה קופה, כאשר המלוה דורש ממנו תמורת ההלואה אסור משום ריבית.
אשרי כל חוכה לתשלומי כפל-זמירות שבת
ונסיים בהערה יפה שרבים שאלו במה שאומרים בזמירות "ואשרי כל חוכה לתשלומי כפל", שהקב"ה אומר לעם ישראל לענג את השבת, לוו עלי ואני פורע, ואח"כ משלם בכפל, ולכאורה יש בזה ריבית, אך תי' בזה הגר"פ וינד שליט"א ע"פ המבואר לעיל, שנתמעט איסור ריבית בהקדש, א"כ מה שנותנים שכר משמים זה כמו הקדש שלא נוהג בו ריבית, ועוד ישוב נוסף בספר התשובות (ח"א סי' ש') שזה הלוואה לטובת המלוה ע"ש.