יום ראשון י"ט באדר תש"פ
בצק שנילוש ביין בלבד ללא מים ותפח – האם נדון כחמץ?
בצק למצות שנילוש ב'מי פירות', כגון יין ושמן, ללא תערובת מים – אינו מחמיץ כלל. ואף אם הבצק שהה זמן רב לפני האפייה, ותפח, אין זה סימן לחימוץ, אלא לקלקול בעלמא. וגם נוזלים שאין מקורם מפירות, כגון חלב, דינם כמי פירות.
ואף מימיהם של פירות חמוצים, כגון מיץ של תפוח חמוץ, אינם מחמיצים את הבצק. ואף אם מניחים 'שאור' בסמוך לבצק זה, אינו מחמיץ.
אולם, לא ניתן לקיים במצה הנאפית מבצק כזה את מצוַת אכילת מצה, כיון שהוא נחשב ל'מצה עשירה', ואילו מצת המצוה מכונה בתורה 'לחם עוני'.
[שו"ע תסב, א, ומשנ"ב א-ה; ביאורים ומוספים דרשו, 2]
מה קורה לבצק העשוי ממים וקמח שהתערב בו מיץ תפוחים?
כאמוּר, מי פירות אינם מחמיצים את הבצק, אולם, לאידך גיסא, מי פירות המעורבים במים מאיצים את חימוץ הבצק. ומי שלש בצק מקמח ומי פירות, והתערבו בו מעט מים – חובה לאפותו מיד, כדי שלא יספיק להחמיץ.
ואם הבצק שהה זמן מה לפני האפייה – אף פחות מ־18 דקות, שזהו שיעור השהייה לחימוץ בבצק רגיל העשוי מקמח ומים; ואף אם 'עסקו' בבצק במשך כל זמן השהייה – אסור לאוכלו בפסח, ויש המתירים באופנים מסוימים, אך בכל מקרה, אם טעם מי הפירות מורגש באכילת המצה העשויה מבצק זה, אין לקיים בה את מצוַת אכילת מצה בליל הסדר.
[שו"ע תסב, ב, ומשנ"ב ז-ח; ביאורים ומוספים דרשו, 5]
בצק שנילוש במים ובמי פירות והחמיץ – האם אסור בפסח מדאורייתא או מדרבנן?
בהמשך לאמוּר: חיטים או קמח שהתערבו בהם מי פירות ויָבשו, ולאחר מכן לשו אותם במים – נחלקו האחרונים אם גם באופן זה מאיצים מי הפירות את חימוץ הבצק, ובשעת הדחק ניתן להקל.
ובצק שנילוש במים ובמי פירות, ושהה לפני האפייה והחמיץ – נחלקו הראשונים אם הוא נחשב כחמץ רגיל, שאיסורו מדאורייתא, או כחמץ 'נוקשה', שאיסורו מדרבנן, (ראה משנ"ב תמב, ב, ו־תמז, טו). ויש מהאחרונים שהכריעו שנחשב כחמץ נוקשה. ואם המים מהווים רוב בתערובת, לכל הדעות דינו כחמץ רגיל.
[ביה"ל תסב, א, ד"ה ממהרים, וד"ה אין; ביאורים ומוספים דרשו, 10]