"והוא הענין שאמרו עליו זכרונם לברכה (כתובות קה, ב) כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו הקריב בכורים. וכן אמרו (יומא עא, א) ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין במקום נסכים" (מסילת ישרים פרק כו).
במשך שנים ארוכות היה הגאון רבי בן ציון פלמן זצ"ל מכין בעצמו את היין לקידוש ולהבדלה. כאשר חשב להתחיל להכין לבד יין, כמובן לא ידע כלל איך עושים זאת והחליט לשאול את ר' גדליה נדל שהיה עוסק הרבה בייצור יין. ר' גדליה חייך ואמר: יש הרבה שיטות בזה, יש שיטת הבבלי ויש שיטת הירושלמי, יש שיטת הר"ש ויש שיטת הרמב"ן, תגיד כמו איזו שיטה אתה רוצה לעשות וכך אומר לך". וכוונתו היתה, שלפי איך שכתוב בבבלי נראה שהיו מייצרים יין בצורה כזו, ומדברי הירושלמי נראה שהיו מייצרים בצורה אחרת, וכך גם בר"ש וברמב"ן, מכל אחד נראה שהיתה דרך אחרת בייצור היין, א"כ כמו איזו שיטה אתה רוצה לעשות.
אמר לו רבנו: תראה לי את הדרך הכי קלה. וכך ר' גדליה הדריכו ולימדו איך להכין יין. בתקופה ההיא היו מוכרים בכולל פוניבז' ענבים ליין, והיה קונה מזה כמות גדולה וסוחטם ומכין מזה יין לזמן רב. היין היה יוצא משובח מאוד, והיו אומרים עליו 'וטעמו כטעם לשד השמן'. אי אפשר לתאר את המתיקות שהיתה ביין, בטעמו ובריחו, וממש לא נמצא כדבר הזה ולא היה הסבר טבעי למה היין כל כך מצליח כאשר מעולם לא למד את רזי המקצוע ולא התמצא בסודות היין.
בפעם הראשונה לאחר שהכין את היין, הביא בקבוק יין למרן הגרא"מ שך זצ"ל. הרב שך שאלו מה זה? ענה לו בשתי מילים: "נסכים יומא". שאל הרב שך: "אתה מתכווין לגמרא ביומא (ע"א א') שהרוצה לנסך יין על גבי המזבח ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין? ענה לו: "כן". אמר הרב שך: "א"כ אני מקבל את היין".
וכך בכל חודש היה מביא לרב שך בקבוק יין, ועל היין הזה הוא היה מקדש ומבדיל, והיה משבח מאוד את היין וקרא לו "היין של ר' בן ציון". והרבה פעמים כאשר היו שמחות של רבנים ואדמור"ים ולא היה בכוחו של הרב שך ללכת לשם, היה שולח לשם בקבוק יין מהיין של ר' בן ציון.
וסיפר רבנו: "הרב שך היה שואל אותי תמיד – איך יוצא לך יין כל כך משובח? לרב שך לא היתה תשובה, אבל לי התשובה היתה פשוטה מאוד: הרי הרב שך שותה מהיין הזה, לכן היין מצליח. בזכות הרב שך יש ברכה ביין". כך נמשך הדבר עשרות שנים ומעולם היין לא החמיץ. תמיד היין יצא משובח בטעמו ובריחו, ויהי לפלא.
כאשר הרב שך נחלש בשנים האחרונות לחייו, אמר לרבנו שכבר אין לו צורך ביין, ומעתה שלא יביא לו את היין. בפעם הבאה שהכין יין – כל היין החמיץ. אמר רבנו: "מעולם היין לא החמיץ, ומה השתנה עתה? אלא", סיים ואמר, "זאת אומרת שכל מה שהיין הצליח הוא משום שהרב שך היה שותה מהיין הזה, ועתה שהפסיק לשתות שוב אין ברכה ביין, ולכן כולו החמיץ". ומאז הפסיק להכין את היין.
(שלמים מציון)