"ואכלתם אותו בכל מקום" (י"ח ל"א)
סוג מצוי של התמודדות, הינו ההתמודדות עם מצב של 'מחסור'. אין ספק בכך, שקל ונעים יותר כאשר הפרנסה מצויה די הצורך, והאדם אינו צריך לדאוג את דאגת המחר… אולם כאשר לא כך הם פני האדם – אל לנו למהר ולהגדיר את מצבנו כמצב של 'מחסור', לפחות לא לפני שנתבונן היטב במעשה הבא:
פעם, בערב תשעה באב שחל בשבת, פנה רבינו ושאל את תלמידו רבי מיכאל פריינד: "מה אוכלים הבחורים בישיבה בסעודה שלישית זו?".
רבי מיכאל השתומם כמובן לשמע השאלה, אולם מיהר לענות בפורטו את המאכלים הרבים והמגוונים, כפי שנאמר על סעודה זו (שו"ע או"ח תקנ"ב, סט"ו): "ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו".
כאשר שמע רבינו את דבריו, נענה ואמר: "כמה יש להודות על כך! זכורני, שבשעתו אכלתי 'ימים' בבית יהודי שארחני על שולחנו בוקר וערב, והגישו לשולחן לחם וירק. לצהריים, לארוחה העיקרית – צריך הייתי להשיג 'בעל בית' אחר, אבל מפאת ביישנותי – העדפתי לרעוב מאשר להתבזות בבית נוסף…
"פעם חל תשעה באב ביום ראשון, כמו השנה" – סיפר רבינו. "בליל שבת – אכלתי בבית אותה משפחה, בשבת בבוקר, כידוע – אין אוכלים, לסעודת הצהרים – כפי שכבר אמרתי – לא הייתי מוזמן, ואילו סעודת הערב – מלווה מלכה – אינה מתקיימת בליל תשעה באב… חשבון פשוט הביא אותי איפוא לכדי מסקנה, כי צפוי אני לרעוב ברציפות עד מוצאי תשעה באב.
"ובכן, מה עשיתי? בקשתי מבעלי הבית פרוסת חלה לסעודת היום, ושמחתי עד מאוד כשהזמינוני לסעודה שלישית – במקום סעודת 'מלוה מלכה'.
"בבוקר, לאחר התפילה – נטלתי ידי ואכלתי את פרוסת החלה. כשהגעתי לסעודה שלישית – ראיתי שפוסקים בני הבית כאותה הדעה הסוברת שאפשר לצאת ידי חובה בדברים שמלפתים אותם את הפת (שו"ע או"ח רצ"א, ס"ה), כך שאל השולחן לא הגישו אלא סלק חי – ומלפפונים… בלית ברירה אכלתי את הירקות הללו, ועמם הקאתי גם את פרוסת החלה שאכלתי בבוקר… זו היתה ההכנה לצום תשעה באב…
"הנה, רואה אתה?" – פנה רבינו אל רבי מיכאל בחיוך – "כמה עלינו להכיר תודה על השפע הרב שמצוי בדורנו!"…
ובהזדמנות אחרת, בשיחה שנשא רבינו בפני בנות 'בית יעקב' – התייחס שוב לאותו נושא ואף הרחיב את היריעה כאשר סיפר:
"אני איש זקן ואני יכול לומר לכן מנסיוני בחיים: אף פעם לא היה לי שום דבר בעולם! משחר טל ילדותי לא היה לי אוכל, לא בגדים, כלום!
"בעת מלחמת העולם הראשונה, כאשר הגלו את כל היהודים מערי ליטא – אני נשארתי לבדי בסלוצק, מאחר שאימי שלחה אותי לישיבה ולא ידעתי היכן נמצאים הורי. במשך ארבע שנים תמימות, שנות מלחמת העולם – הייתי הבחור היחיד שנשאר בסלוצק!
"לא היה לי אוכל, שבועות שלמים כמעט לא בא אוכל אל פי, רק לפעמים בשבת היתה לי פת לחם שחור שמישהו הביא לי… לא היו לי בגדים. חולצה אחת היתה לי, וביום שישי אחה"צ הייתי עולה על גג אחד הבתים, מכבס את החולצה וממתין עד שתתייבש…
"התביישתי לבקש את צרכי מבני אדם, אף אחד לא הסתכל עלי, לא ראה אותי, ואלו היו השנים המאושרות בחיי: למדתי ולמדתי, ישבתי בבית מדרש ולמדתי ולמדתי, והיה לי יותר זמן, כי לפעמים כשיש אוכל – האוכל לוקח זמן.. כך, ללא אוכל ללא שינה – למדתי ולמדתי!
"גם לאחר מכן, במשך כל שנותי – היו לי צרות. מצרותי" – הטעים רבינו – "ניתן לחבר ספרים עבי כרס, ספרים שיהיו הרבה יותר עבים מה'אבי עזרי' שלי… אבל תדעו לכן: מיום עמדי על דעתי אני האדם הכי מאושר בעולם! לא היה רגע בחיים שבו לא הייתי מאושר תמיד אני באושר כביר! אתן יודעות מדוע? משום שאני לומד את התורה של הקדוש ברוך הוא!
"אני לומד את המוסר של ספרי המוסר, אני משתדל לעבוד על עצמי, לשפר את המידות שלי – כמושכותב הגר"א כי 'עיקר חיות האדם לשבר מידותיו, ואם אינו משבר מידותיו למה לו חיים'! על כל 'שבירת המידות', ועל כל 'שבירת רצון', ועל כל 'הכנעה', ועל כל ויתור שאני צריך לוותר – אני מאושר ואני שמח!"
בהזדמנות אחרת, התבטא רבינו בסגנון דומה כאשר תיאר בפני רבי חיים ברמן את הסבל והמחסור שהיו מנת חלקו באותה תקופה של מלחמת העולם, וכך סיפר:
"במשך קרוב לשלוש שנים שהיתי לבדי בעזרת הנשים של בית הכנסת ב'סלוצק', כאשר מזוני התבסס על פרוסות לחם קשה שהיו משליכים לידי אנשים טובים מבני העיר! את פרוסות הלחם הללו – לא ניתן היה לאכול כמות שהן, ולפיכך הייתי שורה אותן במים בכדי שתהיינה ראויות לאכילה! באותן שנים – לא החלפתי את בגדי אפילו פעם אחת!" – הוסיף רבינו, והמשיך: "אך למרות זאת, הימים הטעימים ביותר בחיי – היו הימים ההם!".
הרי לנו דוגמת מופת ל'מחסור' בנוסח של 'פעם' ולאושר אשר דר עמו בכפיפה אחת… כיום, כאשר נאלץ אי-מי להסתפק במעט פחות מהרגלו – כבר חש הוא כי ה'מחסור' הינו מנת חלקו, ונפשו נעגמת עליו… אולם אם נתבונן על תנאי המחסור בהם חיו בדורות עברו, ובפרט בני התורה אשר מסרו את נפשם בכדי לעשות ימים ולילות באהלה של תורה, נבין כי ה'מחסור' שלנו – הרי הוא כפסגת המותרות' שלהם, ובודאי אין בו כדי לפגום באושרינו…
מתוך הספר: אורחות החיים
סיפור הרב שך
מה שהבאתם שדיבר לפני בנות בית יעקב זו טעות שהשתרשה מספר אחד שהביא תיאור חי מהגרמ"מ שולזינגר כדרכו להמחיש דברים מה הרב שך היה אומר אילו עמד ודיבר כאן ואז תיאר הדברים כאילו הרב שך עומד ומספר על עצמו אפשר לראות זאת בספרו ומכאן הטעות כאילו דיבר ולא כן הוא.