"אם היו בני אדם מרגישים במתיקות ועריבות התורה היו מתלהטין אחריה…"
פעם שאלו את הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל מתי והיכן קיבל את התנופה רבת המרץ, להרבות פעלים לתורה בלא להרפות. פתח הרב וסיפר מעשה מימי ילדותו:
"ילד קטן הייתי אז, התגוררתי עם הורי בעיר קוהל שבליטא. בהתקרב יום הפורים רבתה התכונה בביתנו. זמן מה לפני יום הפורים כבר בישרה לנו אמא ע"ה, כי אנו עומדים לאפות עוגה מיוחדת כמשלוח מנות עבור הרב, לכבוד הרב! אמא אפתה עוגה… בצק מיוחד, עם מיני פירות, עיצוב מופלא וריח מיוחד. לכבוד הרב!
"אותה שנה נבחרתי אני מבין ילדי המשפחה להוביל את משלוח המנות לבית הרב. לא היה מאושר ממני בתבל. אני? אני אשא אל בית הרב את משלוח המנות המכובד. בדמיוני כבר ראיתי את הרב ואת רעייתו מקבלים אותי בקריאות גיל, הרב יצבוט בלחיי ויכניסני פנימה לשתות יין, והרבנית תמלא את ידי במיני מתיקה… רגע לפני שיצאתי את הבית אמר אבי ז"ל: 'בני יקירי, המתן רגע קט'. הוא פנה אל תוך הבית וחזר עם שקית ובה גמרא, מסכת בבא בתרא. באותה תקופה החלו להוציא את הש"ס במהדורה מאירת עיניים, ואבי חפץ לשמח את הרב בכרך חדש ממהדורה זו.
"יצאתי את בית הורי, ובידי משלוח המנות המפואר, ואתי גם הגמרא. נרגש עד דמעות הופעתי על מפתן דלת בית הרב ואכן, הרב ורעייתו קבלוני בסבר פנים יפות והודו לי מקרב לב. הושטתי לרב את השקית ובה מסכת בבא בתרא ואמרתי: זה מאבא.
"הרב פתח את השקית, וכשראה את הגמרא… אורו עיניו. במו עיני המשתאות ראיתי את הרב המכובד, נשוא הפנים, עוצם את עיניו בסילודין ושמחה עצומה מציפה אותו, כמו היה חובק ברגע זה בן זכר אחר עשרים שנות המתנה. הרב לא יכול היה להמתין. הוא ביקש מרעייתו: 'אנא! במטותא מינייכי! הרשי לי לבקש מאיתך לדחות את הסעודה, עז רצוני להתחיל ללמוד כמה דפים במסכת מאירת עיניים זו'. ובעוד רגליו מוליכות אותו בחדוה לחדרו, הודה לי בחום, והתיישב שעות אחדות ללמוד דפים אחדים מן המסכת.
"בעיצומו של יום הפורים, עמדתי מספר שעות בפתח חדרו, והבטתי בו מוקסם ומשתאה, נוכח חדוות הלימוד והתענוג העצום שהקרין בעת לימודו. זה נתן לי את התנופה ואת הכח!…"
(להתעדן באהבתך)