יום שלישי ט' בתשרי תש"פ
במה שונה סדר בדיקת חמץ בבית הכנסת מסדר הבדיקה בבית פרטי?
בתי כנסיות ובתי מדרשות, הואיל ומכניסים לתוכם חמץ במשך השנה, כנהוג – אף שבדרך כלל החמץ הנותר בהם אינו שייך לאיש מסוים, מוטלת חובה על שַׁמָּשׁ בית הכנסת לבודקם, מחשש שהמתפללים והלומדים יראו את החמץ בימי הפסח, ויאכלוהו.
ואין די בניקיון יסודי, אלא יש לבודקם כדין בליל י"ד בניסן, לאור הנר, ובברכה. אולם, בשונה מבדיקה הנעשית ברשות פרטית, בה צריך הבודק 'לבטל' את חמצו לאחר הבדיקה, כאן לא ניתן לבטל את החמץ, שהרי אינו שייך לבודק אלא לכל הציבור, ואין אדם יכול לבטל חמץ שאינו שייך לו.
[שו"ע תלג, י, ומשנ"ב מג; ביאורים ומוספים דרשו, 36-37]
האם לאחר ניקיון יסודי לפסח צריך לערוך בדיקת חמץ מדוקדקת כבעבר?
כפי שלמדנו, בדיקת חמץ שלא נערכה בלילה לאור הנר, אינה מועילה, וחובה לשוב ולבדוק בליל י"ד בניסן לאור הנר. ולכן, גם לאחר שניקו את הבית היטב, ונזהרו שלא להכניס לתוכו חמץ, חובה לבודקו כדין בליל י"ד.
אולם, יש אומרים כי במקום שניקוהו בצורת הניקיון היסודית הנהוגה לקראת פסח – שממשמשים או שוטפים במים ובחומרי ניקיון את כל המקומות האפשריים, ונזהרים מאוד מלהכניס לתוכם חמץ לאחר מכן, עד שיש אומדן ברור כי אין בהם כל חמץ – אין צורך בבדיקה מדוקדקת, אלא די בבדיקה שיש בה כדי לוודא שאכן ניקו בכל מקום כנדרש. ויש שמחמירים בדבר.
[שו"ע תלג, יא, ומשנ"ב מה; וראה שעה"צ לעיל תלב, יב, שע"ת ב, ודע"ת ב; ביאורים ומוספים דרשו, 38]
כיצד בודקים את כיסי הבגדים מחמץ?
מי שדרכו להכניס חמץ בכיסי בגדיו, אפילו לעיתים רחוקות, צריך לבדוק את כיסיו מחמץ; ואף אם לפי זכרונו אין בהם חמץ, אין לסמוך על כך, כיון שבמשך השנה אין דעתו של אדם נתונה לענין החמץ, ויתכן שהכניס בהם חמץ ואינו זוכר זאת. וכל שכן שצריך לבדוק את כיסי בגדיהם של ילדים.
ויש לבדוק את הכיסים בשעת בדיקת חמץ, ואת כיסי הבגדים שלבש לאחר בדיקת חמץ, בשעת אכילת חמץ, יש לשוב ולנער למחרת בשעת ביעור חמץ. ויש מפוסקי זמננו שהורו כי מאחר וקשה לבדוק את כיסי הבגדים לאור הנר, יש לבודקם במישוש היד, ויש אומרים שיבדקם ביום לאור השמש.
[שו"ע תלג, יא, ומשנ"ב מז-מח; ביאורים ומוספים דרשו, 39]