הרה"ג ר' משה מרדכי פליסקין, מאישי החינוך בעיר התורה לייקווד, טייל בצעירותו בהרי יהודה בסמוך ליישוב טלז סטון. בדרך הבחין ברועה צאן ערבי מבוגר אשר הפתיע אותו באידיש עסיסית. "שווער צו זיין א איד" – קשה להיות יהודי… נאנח הרועה ופתח בסיפורו הטראגי:
"נולדתי להורים יהודים דוברי אידיש בשכונה ירושלמית. במשך השנים התדרדרתי, הקשר עם המשפחה הלך והתרופף, עד שגם הקשר עם העם היהודי נפרם, ונישאתי לבת ישמעאל.
"מזה שנים", המשיך הערבי לספר, "אני מתגורר בשיפולי הכפר אבו גוש. במבט לאחור אני עדיין אומר לעצמי 'שווער צו זיין א איד', אינני מסוגל לקבל על עצמי עול תורה ומצוות. וכך גם אבלה את שארית ימי".
הרב פליסקין הזדעזע לשמוע זאת. ליבו התמלא באהבה לנשמה היהודית התועה, והוא המשיך לדובב אותו.
לאחר שנפרד ממנו בלב כבד, התעורר בלבו חשש: הן הערבי סיפר שהוא עובד בביה"ח 'שערי צדק' בירושלים, במקום זה משמשים ערבים רבים כ'גוי של שבת', אז אולי הם לא יודעים שמדובר ביהודי?
פנייה דחופה לרבה של 'שערי צדק' דאז, הג"ר יעקב שטראוס, הניבה מהרב חיוך גדול:
"עוד הכרתי את אביו של הרועה, הוא ערבי 'למהדרין' ללא חשש יהדות. אבא שלו שימש כרפתן של 'שערי צדק הישן', הבן גדל בין אנשי ירושלים וכך למד אידיש"…
כאשר שמע זאת הרב פליסקין, התחלפה בליבו האהבה שחש לאותה נשמה אבודה לתחושת החמצה…
"קשה להיות יהודי", אמר מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצוק"ל, "אבל האמת היא שקשה יותר להיות גוי. אלא, שבעיניים של גוי באמת קשה להיות יהודי, שהרי הגוי מתייחס ליהדות מנקודת מבטו האישית, מתחושת הנפש הבהמית שלו שבאמת איננה חשה כלל את מה שנפשו האלוקית של כל יהודי חשה במודע או בתת מודע. ומה חשה נפשו של כל יהודי? – 'רק באבותיך חשק השם לאהבה אותם, ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים כיום הזה'" (דברים י טו)…
(הרב רפאל ברלזון מוסף שבת קודש ואתחנן תש"ע)