בעיר אחת היה עשיר שתשוקתו היתה לקנות ספרים מספרים שונים, ולעשות 'בית עֵקֶד ספרים' (ספרייה). ונזדמן לו אחד שהיה לו מכבר בית עקד ספרים גדול אחד כזה וחפץ למכור אותו, וישלח העשיר שליח מיוחד אל המוכר לראות את ספריו. וכשבא השליח לראות את הספרים, הראו לו מתחלה סידורים שונים למאות ואלפים, וכאשר בדקם פסל כמעט את כולם, כי בהרבה מהם נמצאו הדפים חסרים בתחילתם, בהרבה חסרים באמצעיתם והרבה חסרים בסופם, בהרבה מהם היו האותיות מטושטשות, ובהרבה מהם נמצאו שהדפוס בכלל היה בלא תואר והדר לו; ורק מספר קטן מצאו חן בעיניו לקנותם. וכן היה בחומשים, ובמשניות, ובגמרא, וכו', עד שמכל עקד הספרים גדול נשארו בידו רק כמה סידורים וכמה חומשים ומשניות וגמרות אחדים שהיו בתכלית ההידור.
והנה, המשל הזה הוא תמונה לפני האדם הנבון, שימצא את עצמו מתואר בתמונה הזאת, כשיבוא לעתיד לבוא לפני בית דין של מעלה, ויראו לו את כל תפילותיו מכל ימי חייו, ימצאו כמה מאות תפילות פסולות, בהרבה מהם חסר בתחילתן ובהרבה באמצעיתן ובהרבה בסופן, והרבה תפילות לא היו במחשבה טהורה כדין, ורק תפילות אחדות נמצאו שלימות. וכן בתורה בחומש ומשניות וגמרא, הרבה יהיו חסרים לו לגמרי, ובהרבה מהם ימצאו שלמד אותם והפסיק באמצע בדברים בטלים או דיבורים אסורים, ומשך עליהם רוח הטומאה ואינם יכולים לעלות על שולחן המלכים. ורק מעט מזעיר בחומש ומשניות וגמרא יהיה כראוי.
על כן יתבונן האדם בנפשו וישים דברינו אלה תמיד לנגד עיניו, ומה שעבר עבר, אך מכאן ולהבא אחרי שיעשה חשבון צדק בינו לבין עצמו על כל פעולותיו שעשה עד היום, יתחזק ויראה שלא ישוב לעשות עוד כמעשיו הראשונים, ושניו האחרונים יכפרו לו על הראשונות.
[ליקוטי אמרים פרק ו, בשינויים]