הייתה זו תקופה קשה שעברה עלי, הן בדברים הנוגעים בגשם והן בדברים הנוגעים ברוח (החברותא האהוב עבר לעיר אחרת, וממילא נגרם חוסר סיפוק בלימוד התוה"ק וכו'). התהלכתי כצל של עצמי, ביום אמרתי מי יתן לי ערב ובערב אמרתי מי לא יתן לי בוקר… הרגשתי קושי גדול ב'מהלך' שלי. התחננתי לה' שיוציאני ממצוקתי.
יום בהיר אחד הזדמנתי לעיר בה היו רבותינו 'מסובים', והיות והזדקקתי להתפלל מנחה סרתי לבית הכנסת ע"ש 'איצקוביץ'. לקראת סיום התפילה, בטרם עלה על שפתי הפסוק שחותם את תפילת י"ח, 'יהיו לרצון אמרי פי', העלתי על שפתי את בקשתי, ומעומק הלב ביקשתי מקוני שיוציאני ממיצר ויראני אות לטובה.
פסעתי 'עושה שלום', סיימתי תפילתי ופניתי לצאת מביה"כ. ביציאתי אני פוגש יהודי שבמבט ראשון אני לא מכירו, אך הוא לעומתי שמח וצוהל לראותני… אני די נבוך מהמראה, אך הוא בשלו, וגם מזכיר לי שפעם בעודו מתארח אצל גיסו בעיירה פלונית – "אתה דרשת בין קבלת שבת למעריב בנושא זה וזה, וטענת כך וכך, ואף יפה שאלת כך וכך, אבל את התירוץ שתירצת אינני זוכר, התוכל להזכירני תירוץ זה?"…
תיכף נעמדנו שנינו בעברא דדשא של איצקוביץ', כשאני מרצה לו מחדש את הדברים, שואל ומתרץ. ובעודי ממלמל את דרשתי, אני חש צמרמורת שאוחזת בי: הלא הדברים הללו ממוענים כעת ממש אליי! והיהודי שבא לעומתי הזכירני באורח פלא את הדברים הכה מחזקים את היהודי, שה' לא עזבו ולא נטשו לעולם, ואדרבה, מתאווה הוא כביכול לקרבה עם עַם ישראל.
וכה היו דבריי: 'צאתכם לשלום מלאכי השלום', אנו שרים בליל שבת. וקשה, מפני מה אנו כביכול 'מגרשים' את המלאכים מהסעודה הממשמשת ובאה, הלא זה לנו לכבוד שמלאכי ה' יתארחו על שולחננו?
התשובה לכך תתבאר ע"פ משל: מלך ערך סעודה לכבוד בנו בארמון הקיט החביב עליו. בצאתו מארמון המלכות אשר בעיר הבירה הצטרפו אליו שרי הארמון ללוותו, והנה בהגיעו למקום הסעודה סרו כל מלוויו מעליו, והוא ובנו ערכו את סעודתם בטוב ובנעימים אך הם לבדם.
כך בנמשל: הקב"ה באהבתו אותנו מתאחד עם בניו בסעודת השב"ק. המלאכים באים, ואף שרים להם 'שלום עליכם', אך בהגיע זמן הסעודה – זמן האיחוד, כולם יוצאים – גם המלאכים, ב'צאתכם לשלום', כי אין מקום לזרים לחזות בנועם עריבות ידידות ההתקרבות בין ישראל לאביהם שבשמים…
גל של התרוממות אפף אותי. הקב"ה רוצה ומחכה להיות קרוב לעם ישראל! נכון, אין לי סיפוק מהלימוד בכולל כמקדמת דנא, אך כמה 'קרוב ה", עכשיו ראיתי… שגלגל את האיש ההוא כדי להזכיר לי את הדברים המעודדים הללו.
(מכתב שפורסם בגיליון 'משנתה של תורה')