"ובריתך ינצרו" (לג, ט)
עם ישראל אף על פי שחטאו – בברית לא כפרו והמשיכו לשומרה!
עם ישראל חתום בחותם ברית קודש. אפילו הרשעים הגדולים ביותר, והרחוקים מכל דת ודין – לא הפרו את הברית!
אליהו הנביא אמר: ריבונו של עולם, "קנא קנאתי לה'… כי עזבו בריתך" (מלכים א' יט, י).
אמר לו הקב"ה: אתה אומר על בני שעזבו את הברית? חייך, שכל ברית שתהיה בישראל, בכל מקום שתיערך, אתה תהיה שם!
גם לאחר שעלה השמימה, עדיין מוכרח אליהו הנביא להיות בכל ברית. הוא מחתך את עצמו, ניצוץ פה וניצוץ שם, בהתאם לברית ולקדושה שלה כך גדל הניצוץ… אבל הוא חייב להיות בכל העולם כלו – בישראל, במרוקו, בתוניס, באיראן ובארצות הברית… הוא מחלק את עצמו כדי שיהיה נוכח בכל הבריתות שנערכות לתינוקות יהודים ביום השמיני להיוולדם. מוכרח הוא לראות שעם ישראל, עם כל הריחוק והחילוניות שבהם, לא יפרו את הברית שקבע להם הקב"ה!
היו תקופות שבהן נאסרה עריכת ברית מילה, אולם למרות סכנת פיקוח נפש שבדבר התעקשו היהודים למול את בניהם, והיו שדחו את הברית והמתינו לשעת כושר כדי למול.
אחד המוהלים, שנוסע למקומות נידחים ברוסיה ובאוקראינה, סיפר שפעם הוזמן לברית. להפתעתו, כשהגיע למקום מצא שלושה שזקוקים לכך – תינוק קטן שלא מכבר נולד, אביו, וסבו שהיה כבר כבן שבעים… הסב והאב לא מלו את עצמם, אך חיפשו הזדמנות מתאימה, ומצאו אותה בברית המילה של הנכד…
סיעתא דשמיא בקיום המצוה
סיפורים למכביר מוכיחים כי הקב"ה מסייע לעושה מצוה. הדברים מפליאים ביותר, ואחד מהם זכיתי לחוות על בשרי לאחרונה בברית מילה –
ביום תענית אסתר הוזמנתי לכמה בריתות. בגלל הצום נערכו הבריתות סמוך לשקיעה, כדי שניתן יהיה לערוך אחריהן סעודה, והייתי צריך לעבור במהירות ממקום למקום. הדרך היתה קשה ועמוסה מאוד. נסענו מנוה יעקב למחנה יהודה בכבישים פקוקים. התנועה לא התקדמה. בשלב מסוים הבנתי, שגם אם ארצה מאד – לא אספיק. התקשרתי למוהל נוסף, וביקשתי ממנו שיבוא במקומי.
זה לא היה מלכתחילה. אותם אנשים טרחו להגיע במיוחד מחוץ לעיר כי רצו שדווקא אני אשמש כמוהל, אבל ההכרח לא יגונה. ביקשתי מן המוהל להתכונן לברית, ואמרתי לו, שאם אינני נמצא באולם שמונה דקות לפני השקיעה – ימול הוא את הילד. הברית חיבת להיות בזמנה, ואין שום ברירה אחרת.
הרמזור שלפנינו הבהב, והנהג אמר: אולי נספיק לעבור…
הייתי קרוב ליאוש ואמרתי: גם אם נעבור כאן, אנחנו מגיעים אחר כך לגאולה. ושם הכל פקוק – אין סיכוי!
והנה, ראה זה פלא, עברנו את הרמזור, והמשכנו הלאה. הדרך היתה פנויה לחלוטין. כאילו לא היתה חסומה לפני רגע. נסענו ונסענו במהירות, והגענו לאולם הברית כעשר דקות לפני השקיעה…!
אותו מוהל שהזעקתי מן הדרך עוד לא הספיק להגיע…
ראינו במוחש סיעתא דשמיא מיוחדת שנותן הקב"ה לאנשים המבקשים לקיים את המצוות כתיקונן.
ישועת ה' כהרף עין!
סיפר לי מוהל אחר שנקרא לערוך ברית בנתניה. באמצע הדרך מצא את עצמו בסופו של פקק גדול.
הוא היה לחוץ מאד. "ריבונו של עולם" – מלמל – "מה אני עושה כעת? עוד מעט שקיעה, ויש לי ברית היום!!"
בלית בררה סטה לשולי הכביש וניסה להתקדם משם.
תוך רגע עצר אותו שוטר…
הוא החליט שאין לו מה להפסיד, ואמר לשוטר: "אדוני, תעשה לי טובה", וסיפר לו את סיפור הברית.
השוטר התרגש. הוא הושיט לו קסדה, ואמר: "עלה על האופנוע שלי. ברכב אין לך שום סיכוי".
הוא נטל את חפציו, עלה על האופנוע, וכרבע שעה לפני השקיעה הגיע לפתח האולם לערוך את הברית…
ישועת ה' כהרף עין! הקב"ה יכול לעשות כל דבר בעולם. עיקר הניסיון של האדם הוא לא לאבד את האמונה. מי שאינו מאבד את אמונתו ונשען על הקב"ה בכל לבו גם כשנראה שאין סיכוי, זוכה לראות את ישועת ה'!
"שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט" – אם אתה צמוד לה' יתברך, לא תמוט לעולם.
(מתוך הספר 'משכני אחריך' – דברים)