הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
סיפר הגאון רבי יששכר מאיר זצ"ל: היינו קבוצת בחורים מישיבת פוניבז', נכנסנו אל מרן החזו"א בליל ראש השנה שחל בשבת, והוא בירך כל אחד בברכת היום.
אחד הבחורים אמר למרן החזו"א: "רבי, תן ברכה". השיבו מרן בברכה 'כתיבה וחתימה טובה'. שוב אמר הבחור: "רבי, צריך אני ברכה טובה". וענהו החזו"א: "האם כתיבה וחתימה טובה זו ברכה רעה? מה כבר יכול להיות יותר טוב מזה?"
מרן החזו"א הבחין שמחמת אימת הדין הבחור שקוע בעצבות, וכדי לשמחו אמר לו כשבת שחוק נסוכה על פניו: "היום שבת, מדוע לא הולכים בשבת לאמירת תשליך?" והבחור השיב מה שהשיב.
אמר לו מרן החזו"א: "אני אגיד לך תשובה אחרת. לך אסור להגיד תשליך, אתה מרגיש את העוונות עליך כמשא, ואם כן הדבר נחשב אצלך להוצאה בשבת"…
הבחור נרגע, והבין שבצורה של עצבות אין זה נקרא אימת הדין… (עפ"י 'מעשה איש' חלק ד').
*
מידי פעם בפעם מגיעים אלי יהודים ומציעים לי הצעות טובות ומשובחות על מה לכתוב בעיתון, במה כדאי להתחזק כולנו יחד. כמה ביקשו שאכתוב על 'ראש השנה שחל בשבת' ומה המשמעות של תחילת שנה בצל קורונה ללא תקיעת שופר ביומו הראשון של ראש השנה, כאשר כולנו יודעים את דברי חז"ל הקדושים, שתקיעות השופר מערבבות את השטן. אם כך, מה יהיה השנה, חלילה?
ביום שישי האחרון, לפני ה'סדר' בישיבה, ניגש אלי יצחק, בחור נפלא ו'מבקש', ושאל אם זה נכון שבית המקדש נחרב בשנה בו חל ראש השנה בשבת.
נכון מאד, עניתי לו, גם בית המקדש הראשון וגם בית המקדש השני נחרב בשנים בהן חל ראש השנה בשבת קודש. אבל היו גם שנים מצוינות מאד שראש השנה חל בהם בשבת…
רבינו בעל ה'ערוך לנר' בספרו 'מנחת עני' בפרשת האזינו, מצטט את דבריו של רבי יצחק בגמרא, (ר"ה טז, ב), לפיו "כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה – מריעין לה בסופה. מאי טעמא – דלא איערבב שטן". והוא כותב שמצאנו שכשראש השנה חל בשבת, היו שנים רעות ביותר ושנים טובות ביותר. בשתי השנים שנחרב בית המקדש, ר"ה חל בשבת, כמובא בתלמוד הירושלמי תענית פ"ד. ולפי זה הוא תוהה ושואל: אם כך, האם כשחל ראש השנה בשבת, השנה תהיה טובה או רעה?
והוא משיב על כך במשל ארוך על "שר אחד בעבודת המלך שחטא והמלך קצף עליו עד מאוד ויצו להשופטים לדונו כפי שורת הדין. וילך השר לבקש לו מליצים היותר טובים שיעמדו לו בשעת דינו, אבל המליצים נשמטו להם אחד אחד ולא נשאר איש שרצה לקבל עליו המשרה הזאת, באמרם כי אין לו התנצלות ואחת דתו להיענש. והשר בראותו כי אין איש עומד לו בשעת דחקו ויצר לו מאוד, ויגד לאשתו את כל הדברים האלה. ותנחמהו אשתו ותאמר אליו: למה פניך נופלים ומה לך תלך אל המליצים. הלא אנכי יוצאת ובאה בחצר בית המלך הפנימית, וגם שם לי אוהבת קשורה בנפשי שתעמוד בעת צרתי. הסכת ושמע אנכי אדבר לך אל המלך ואל השופטים…"
ואכן, כך היה. אשתו של השר הסורר ובן הבליעל דיברה לטובתו לפני המלך. המלך הקשיב לדבריה ושיחרר את בעלה מעונש.
אותו שר סורר ראה שאשתו יכולה להציל אותו מעונשי המלך, והמשיך לעשות מעשים רעים. כל פעם שעשה בעיות ורצו להענישו, נעמדה אשתו מול השופטים והצילה אותו. עד שבאחד הימים חטא השר והיה אמור לעמוד למשפט – אך יום לפני המשפט הוא לא התאפק והעניק לאשתו מכות נאמנות, עד שכל פניה היו סגולות- אדומות מהחבלות.
ובכל זאת, באה האשה למחרת לפני המלך כדי לשחרר את בעלה מעונש.
המלך ראה את החבלות בפניה ותהה מי הכה אותה כך. האשה שתקה, והמלך הבין שבעלה הרשע עשה זאת.
אמר המלך: "אם כך, את לא סניגור. את קטגור!!" – והעניש את בעלה השר מנה אחת אפיים, גם על העוונות שעשה וגם על שהכה את אשתו, שכל כך הגנה עליו.
והנמשל, כותב רבינו הערוך לנר זיע"א, כאשר עם ישראל עושה עבירות בכל ימות השנה וראש השנה חל בשבת, באה בת זוגו של עם ישראל, הלא היא שבת המלכה, לפני מלכו של עולם, ומליצה עליהם יושר. בשנים כאלה, בהם עם ישראל שמר כראוי את השבת, מגיעה השבת ומגינה עליהם. אז זוכים הם לשנה טובה ומיוחדת במינה.
"אבל כשאין ישראל משמרים את בת זוגם כראוי ואדרבא, מחללים את כבודה ברבים, בפהרסיא. איך תעשה השבת סניגור להצדיק את משפטינו הלא תיעשה קטיגור!
"ועל כן כשרז"ל אסרו לתקוע בשבת הוא כדי להרחיק מחילול שבת משום גזירה שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים. ובכך נעשית השבת סניגור. אבל מי שמחלל כל השנה את השבת בטלטול, הלא אז, לא לבד שלא נעשה סניגור לפנינו, אלא אחרי שלא התערבב השטן, שוב צריכים לדאוג לדברי רבי יצחק בגמרא, שכל שנה שאין תוקעין בתחילתה, מריעין לה בסופה".
והערוך לנר זצ"ל מחזק אותנו וכותב שלכן "בפרט בשנים כאלו שראש השנה חל בשבת, נתאמץ בתשובה בלי הפסק, כי המופלא ממנו בל נדע ובמכוסה ממנו בל נשאל, ומי יודע אחרית השנה אם טוב ואם רע הוא"….
אם כך, כשראש השנה חל בשבת, ואנו רוצים שהשנה שלנו תהיה נפלאה וטובה, עלינו להתחזק בשמירת השבת בצורה מיוחדת. כך נזכה ש'בת הזוג' שלנו, השבת, תגן עלינו כסנגור מצוין.
ראיתי שאחד החכמים הסביר, שלאור דברי הערוך לנר מובן מדוע תמיד כשחל יומו הראשון של ראש השנה בשבת, חל גם יומו הראשון של חג הסוכות בשבת, בו גזרו חז"ל גם כן שלא ליטול ארבעת המינים. כי כידוע אמרו חז"ל שארבעת המינים הם ה'דידן נצח' שלנו, כלשון המדרש, וגם בזמן זה של חג הסוכות, בו אנו מראים שניצחנו בדין של ראש השנה ויום כיפור, אנו לא נוטלים ארבעת המינים, כדי להראות שהשנה ניצחנו בזכות השמירה על הלכות שבת, בגלל החשש שיהודי ייצא עם שופר וארבעת המינים לרשות הרבים. הוי אומר: שמירת השבת הגנה עלינו בראש השנה, ואנו ממשיכים לשמורה בכל הכח, גם בחג הסוכות.
היום רואים את התוצאות
נקווה שבהמשך יתהפך לטובה "כי לא יטוש ה' עמו"
יישר כוח!
מעניין מאוד! נקווה להתחזק ושתהיה לכל עם ישראל שנה טובה ומבורכת!