יעקב א. לוסטיגמן
הספרים הקדושים מבארים, שחג הסוכות ושמחת תורה, הם השלמה לימי הנוראים ולחודש אלול:
במהלך חודש אלול אנחנו מתכוננים לראש השנה, שבו אנו ממליכים את הקב"ה ומקבלים אותו עלינו כמו אשה שמתקדשת כביכול לבעלה. ביום הכיפורים אנחנו מתנקים ומיטהרים לכבודו, מכפרים על העוונות ומוציאים מהלב את כל הסיגים, מתקנים את הפגמים ומשתדלים להגיע לשלמות לכבודו יתברך.
בסוכות אנחנו שמחים עם הקב"ה, רוקדים ומקיימים את מצוותיו בשמחה גדולה, ובשמחת תורה זה כבר המצב שבו אנחנו כביכול מכניסים את הקב"ה אל תוך הבית, עם התורה הקדושה שהיא היא הדרך שלנו לשמוע בקולו ולעשות את רצונו.
גם הימים שבין לבין, יש בהם קדושה מיוחדת. בין ראש השנה ליום הכיפורים אנחנו מציינים את עשרת ימי תשובה שאין צורך להאריך ולבאר את גודל קדושתם ומעלתם, ובין יום הכיפורים לסוכות, מובא בספרים הקדושים שאלו ימים גבוהים מאוד.
אומרים שהרה"ק רבי דוד צבי שלמה מלעלוב זצוק"ל לא היה הולך אפילו למקווה בימים קדושים אלו, מפאת קדושתם הגדולה שהיא המשך ישיר ליום הכיפורים, והיהודי נשאר טהור וקדוש לפני ה' יתברך עד שאינו זקוק אפילו להיטהר במקווה, גם אם הוא נוהג לטבול מדי יום. כעין זה מסופר על החת"ם סופר שחיבר בימים אלו שירים נפלאים של דבקות וכיסופין להקב"ה.
ולכאורה אפשר להקשות, איך אפשר להרגיש בגודל קדושת הימים האלו, בהם כולנו עסוקים כל כך, עד שאין לנו זמן כמעט לפתוח ספר. צריכים לקנות ארבעה מינים, לבנות סוכה, לקשט, לעשות קניות ובישולים לכבוד החג, להוריד את הריהוט לסוכה, לטפל בסכך, להשלים כל מיני משימות שלא הספקנו והיד עוד נטויה. אבל מי שזוכה לעשות את כל העבודה המרובה הזאת בצורה הנכונה, אין לו כאן שאלה בכלל.
מתי יש לך הזדמנות להזיע לכבוד הקב"ה? מתי יצא לך בפעם האחרונה לסחוב משא של עשרות קילוגרמים למענו? להתלכלך באבק ולהידקר מפיסות עץ דקיקות למען שמו באהבה? אנחנו צריכים לזכור שאת כל העבודה הזאת אנחנו עושים בשביל הקב"ה. למה אנחנו מקשטים את הסוכה? למה לא מקשטים את המחסן? כי הסוכה היא חפץ של מצווה – "זה קלי ואנווהו". למה אנחנו סוחבים מיטות מתקפלות ברחובה של עיר? מדוע אנחנו עושים קניות של בקבוקי שתיה, עופות ודגים?? כדי לקיים את המצווה "ושמחת בחגך". כל אגל זעה, כל פסיעה, כל גרם שאנחנו מרימים וסובבים לכבודו – זאת מצווה.
מי שזוכה גם לשמוח עם קיום המצווה הזאת, אשריו ואשרי חלקו. והאמת שזה לא כל כך קשה. צריך רק לזכור כל הזמן למה אנחנו מתאמצים, להזכיר לעצמנו שכל זה רק כי אנחנו יהודים, רק כי אנחנו בניו של מלך מלכי המלכים, ואנחנו עושים את כל המאמץ האדיר הזה, בגוף ובממון, למענו יתברך.
עם כזאת הסתכלות, האם למישהו יש ספק בכלל עד כמה גדולים וקדושים ימים נשגבים אלו?