"בהיות האדם מרגיל עצמו לשבוע מאכילה ושתיה, הנה אם פעם אחת יחסר לו רגילותו, יכאב לו וירגיש מאד ומפני זה נמצא הוא מכניס עצמו בתוקף עמל הסחורה ויגיעת הקנין" (מסילת ישרים פרק יג).
ביום ח' בטבת תשס"ט כתב מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל מכתב בענין הזהירות מחיי מותרות, עבור הספר 'בית של עושר וכבוד' מהגאון רבי מאיר קסלר שליט"א רבה של קרית ספר.
מכתבו של מרן זצ"ל מעניין מאוד ומעורר למחשבה. הוא קובע כי ריבוי החובות בזמננו נובע מהקלות בה ניתן להשיג הלוואות מהגמ"חים השונים, וזו לשונו בתוך המכתב: "הנה בזמנינו בס"ד נתרבו עושי חסד, וענין בזבוז ממון הוקל, כי אפשר להשיג הלואות על כל דבר, ועל סמך זה נכנסים בחובות. ואם היו חיים לפי פרנסתם לא היו נכנסים בחובות, אבל היות שקל למצוא הלוואות – לוה מכאן, ולשלם ההלואה לוה מאיש אחר, וככה שוקע בחובות גדולים מאד, וזה גורם להיות לוה רשע ולא ישלם, וללומדי תורה גורם שראשם שקוע להשיג הלואות".
לכאורה, המציאות בימינו היא שרוב האנשים 'לא גומרים את החודש'. העולם אולי סבור שזו גזירה משמים, כדברי חז"ל "הרעותי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי", אבל מרן ממשיך וכותב: "ואם כל אחד היה חי רק כדי שלא יצטרך ללות, היו רוב האנשים יכולין להתפרנס כל צרכם". כלומר, מה שאנו אומרים בברכת המזון "הוא נותן לחם לכל בשר… מעולם לא חסר לנו ואל יחסר לנו" וכו' – זו המציאות כפשוטה ולא רק הלכתא למשיחא. רוב האנשים היו יכולים להתפרנס כל צרכם!
"לא צריך לפרט פרטים על מה מוציאים כסף ללא צורך", ממשיך מרן במכתבו, "ויראה כל אחד לבדוק חשבונות הוצאה והכנסה ולא יחיה חיי מותרות, ויזכה להיות שמח בחלקו ויקוים בו לא ראיתי צדיק נעזב".
ומעניין לראות בהקשר לכך את דברי הרמח"ל (מסילת ישרים פרק יג): "…שכן בהיות האדם מרגיל עצמו לשבוע מאכילה ושתיה, הנה אם פעם אחת יחסר לו רגילותו, יכאב לו וירגיש מאד, ומפני זה נמצא הוא מכניס עצמו בתוקף עמל הסחורה ויגיעת הקנין לשתהיה שולחנו ערוכה כרצונו, ומשם נמשך אל העוול והגזל, ומשם אל השבועות וכל שאר החטאים הבאים אחר זה, ומסיר עצמו מן העבודה ומן התורה ומן התפלה, מה שהיה נפטר מכל זה – אם מתחלתו לא משך עצמו בהנאות אלה".