"וכן בענין המדות, מוכרחת לו קריאת מאמרי המוסר לקדמונים או לאחרונים" (מסילת ישרים פרק יב).
סיפר הגרב"מ אזרחי שליט"א: בהיותי בחור צעיר טיילתי פעם בתקופת בין הזמנים בעיר פתח תקוה בשעת חצות ליל. והנה הגיעו לאוזני צלילי הוד ענוגים של השתפכות הנפש אל אלוקיה, לימוד מוסר מתוך הזדככות והיטהרות נפשית, מין שירת כיסופים אל בורא העולם. פניתי לחברי ואמרתי: בואו ונלך אחר הקול. ככל שהתקרבנו הלך הקול והתגבר כשאגת ארי, עד שהגענו אל היכלה של ישיבת לומזה' וראינו את הגר"א משקובסקי זצ"ל, שהיה אז בחור, יושב ומתמיד ליד כותל המזרח, פרוש ומובדל מכל העולם…
"והנה, המשיך לספר, "הזדמן שלאחר עשרות שנים החילותי לומר 'חבורות' בישיבה בכפר חסידים, ומפני הכבוד ירדתי לכפר ליתן שלום לראש הישיבה. באישון ליל תרתי אחר מעונו, חפשתיהו ולא מצאתיהו. לפתע הבחנתי באור הבוקע מבעד לאילנות. שמתי פני לשם. עמדתי כמסומר במקומי מבלי יכולת להניע איבר, שומע הייתי באותו רגע בדיוק את אותם צלילים של לימוד המוסר ששמעתי בימי חורפי. חשבתי שהנני חולם בהקיץ. התקרבתי אל החלון וראיתי את אותו בחור מישיבת לומז'ה, אשר על אף היותו ראש ישיבה מפורסם וסב לנכדים, נשאר אותו בחור כשהיה…"
(משל האבות)