באבל כבד התקבלה הידיעה המרה על הסתלקותו של אותו צדיק, ראש ישיבת מיר – ברכפלד הגאון הגדול רבי אריה פינקל זצ"ל.
בשורות הבאות נביא פנינים נבחרות שליקטנו מתוך שיחה שקיים ראש הישיבה זצ"ל, עם סופר 'המבשר – תורני' ה"ה הרב יעקב הייזלר הי"ו, אשתקד לרגל מלאות חמישים שנה לפטירת זקנו הגדול, מרן הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל מייסד ישיבת מיר בארה"ק, ומי שעמד בראש הישיבה במשך שנים רבות.
"הגאון רבי אריה שליט"א (זצ"ל), מזקני ראשי הישיבות בדורנו ומחשובי מרביצי התורה והמוסר מזה שנות דור, הוא בן טיפוחיו של זקנו הגדול זצ"ל. כבר מילדותו ממש זכה לקבל ממנו תורה ודרכי עליה. כיום נמנה הוא בין אחד מראשי הישיבות הגדולות בארץ ומגדולי התורה הנודעים בעולם כולו.
"למרות עיסוקיו הרבים, מסירת השיעורים בסוגיות הנלמדות בישיבה ושיחות המוסר הנודעות לשם ולתהלה, פינה ראש הישיבה שליט"א (זצ"ל) מזמנו היקר לאלפנו בינה בדרכיו וארחות קדשו של זקנו הגדול מרן ראש הישיבה זצוק"ל למען ידעו הדורות הבאים אחרינו 'צדיק מה פעל'.
"הגר"א שליט"א (זצ"ל) במאור פניו הכובשת כל לב, ובאצילותו היחודית הנסוכה על פניו תדיר פתח את שיחתו שהיתה מלאה לב ורגש באמרו: "הדור הצעיר לא כ"כ מודע לעצמת גדלותו וסודו של זקני זצוק"ל שהיה כל כולו איש פלאי במסירותו לתורה הק' ולהשי"ת ללא כל פניות ונגיעות.
"משום כך חובה עלינו לבא ולספר לבני הדור הצעיר אודות האי גברא רבה, הגדול בענקים שהתהלך עמנו בדור האחרון והקרין מאהבת התורה שבערה בו להמוני בני הישיבות והת"ח שהושפעו ממנו ובכך זה להשפיע אהבת תורה לכל בני הדור כולם כאחד.
חד בדרא
ממשיך הגר"א שליט"א (זצ"ל) ואומר כאשר מבין ריסי דבריו ניכר הגעגועים לדמותו הגדולה של זקנו זצוק"ל: "להעלות את דמותו לנגד עינינו זהו דבר שנמנע מכוחנו, אבל אפס קצהו. המיוחד שבו היה שהיה חד בדורו באהבת לומדי התורה, הוא דרש ותבע מכל אחד לחדש בתורה. הוא תבע חידוש מכל אחד, מגיל צעיר ביותר אולי מבר מצוה, אבל מבחור ישיבה עד זקנה ושיבה. הוא דרש מכל בן תורה, ות"ח, שיחדשו בתוה"ק.
"אהבתו הפלאית לתורה היתה ללא כל פניות ונגיעות אישיות כאשר שמח בתורה של כל יהודי ויהודי באשר הוא דבר שהפליא גדולים וטובים כאחד.
"דודי מרן הגר"ח שמואלביץ זצ"ל סיפר עובדא מאלפת ששמע מזקני זצ"ל.
"בהיותו כבן עשרים שנה למד בישיבת ראדין, אצל החפץ חיים זצ"ל. ראדין היתה עיירה קטנה, אשר בחורף שררו בה מצבים מאד לא נעימים, בשל ריבוי הגשמים והשלגים, בהיותה מחוסרת תנאי-חיים נאותים. השלגים שהיו יורדים שם בכמות גדולה, נשארו בגובהם על פני הרחובות, עד שהשלג היה מגיע לחצי מטר בגובהו, מחזה אשר גם כאן בירושלים עיה"ק אין אנו רואים כמותו.
"בתנאים שכאלה למד שם זקני, כשהוא מתהלך בנעליים קרועות לרגליו. לאביו הסבא מסלובודקא, לא היה כסף לשלוח אליו, כדי לרכוש נעליים שלימות. וכך בצורה שכזו, במנעלים קרועים הלך לו בגשם ובשלג.
"והנה באותה תקופה, היו לו לזקני שני תלמידים, אשר מכל אחד קיבל שלושה רובל לחודש. כל רובל היה שוה אז הרבה, והיה אם כן סיפק בידו לרכוש לעצמו אפילו שני זוגות נעליים, מעולים ביותר.
"אבל מה עשה זקני עם הכסף, עם הששה רובל לחודש? – לעצמו לא לקח מאומה, הוא בחר לילך בשלג הקשה במנעלים קרועים, ובאותם רובלים בחר לו ששה בחורים מגדולי בעלי הכשרונות בישיבה, ולכל אחד נתן רובל אחד לחודש, כדי שיאמרו בפניו "דבר-תורה" מובחר, מדי חודש בחודשו.
"וכך – הוסיף הגר"ח שמואלביץ ואמר: "מעידני, כי למעלה משבעים שנה – לא נטל מאומה לעצמו. בביתו לא היה כסא אחד הגון, וכיוצא בדבר היו נראים כל כלי ביתו. אבל לדבר אחד היו לו מעות מזומנים – להרבצת תורה, לשלם לבני תורה כסף כדי שיאמרו בפניו "שטיקלאך תורה". כזו "אהבת תורה" היתה לו.
"אין פלא, איפוא – סיים הגר"ח שמואלביץ – שיכל להעיד על עצמו בסוף ימיו, שאף פעם לא חסר לו כסף לזיכוי הרבים בתורה, כי על כן, מי שמאז בחרותו לא נטל מאומה לעצמו, ובחר לילך בנעלים קרועות ואת כספו ליתן לעמלי תורה, משלמים לו מן השמים כל ימיו ומזמינים לו מעות בדרך נס.
לסיום, שח לנו ראש הישיבה (שליט"א) זצ"ל: "כך גם על מידותיו המופלאות ניתן להאריך אין ספור. זקני האריך ימים, כאשר הפליג מעבר לגבורות, אולם הוסיף להיות זריז, ער ורענן עד יומו האחרון. מעולם לא השתמש אפילו בתלמיד קטן שבקטנים, אף לא שרות קל שבקלים, ורק כשנפל למשכב נאלץ להתענות עינוי זה שטורח מישהו למענו.
"מידת ה"נושא בעול עם חבירו" היתה מן המופלאות אצלו. כל אימת שנודע לו כי "ספר תורה שרוי בצער", כאשר אחד מגדולי ישראל חולה וכדומה, היה מחלה את עצמו עליו, מתענה ומשלים, מבלי לגלות את הדבר לאיש. לעתים רחוקות הבחינו בני ביתו שהוא לא נוגע בארוחת הבוקר, ויהי להם לאות שיום צום הוא לו, אבל ברוב המקרים העלים את האוכל ורק אחרי זמן רב אירע שמצאו בחדרו מגירה מלאה לחמניות יבשות…
"בכלל, מאחרי השואה עד יומו האחרון לא אכל אף פעם בשר או אפילו מרק בשר לא בשבתות ואף לא בחגים וזאת כהשתתפות בצרתן של ישראל.
"נכדו הגר"נ פרצוביץ זצ"ל, שחשש לבריאותו, הצביע פעם לפניו על דברי "אליהו רבא" שאין לזקן מעל פ' שנה להרבות בצום, אולם זקני לא הגיב ולא השיבו מאומה. וכך המשיך במנהגו.
"השעה המאוחרת אילצה אותנו לקטוע את השיחה המיוחדת והנדירה. יצאנו ממענו של ראש הישיבה (שליט"א) זצ"ל מחוזקים ומעודדים, בתקווה שהדברים יעשו רושם בלבותיהם של בני הדור הצעיר לעודדם באהבת התורה ויגיעתה אין קץ".