שיחה מעניינת התפתחה ביני לבין חברי הטוב שהתייעץ איתי אם הוא מחוייב לנסוע בחנוכה לבקר את הוריו עם כל המשפחה המורחבת שלו. משמעות הדבר הוצאה כספית, ואין לו כרגע את הכסף…
השבתי לו שיש לו מצוות כיבוד אב ואם לקיים בהידור!!! אלא שהוא למדן לא קטן והוא ציטט לי את הגמרא שכך גם נפסק להלכה: "כיבוד אב משל אב", כלומר, שאם האבא רוצה שבנו יכבד אותו, כגון המקרה הזה שהאבא מבקש שיבוא וזה כרוך בהוצאה של 122 ₪, אזי על האבא לשלם את ההוצאות… והלוא גם לאבא אין אמצעים לממן לו את הנסיעות, ממילא הוא פטור מן המצווה…
נזכרתי בסיפור דומה, וסיפרתי לו סיפור שהיה עם רבי חיים בריסקער. הגיע אליו אדם שאבא שלו גר בעיר אחרת, והוא ביקש מבנו שיבוא לבקרו, ולבנו לא היה את הכספים לנסיעות וגם לאבא שלו לא היתה אפשרות לעזור לו, אבל האבא התגעגע אחר בנו… רבי חיים פסק שהוא חייב לבקר את אביו מתוקף מצוות כיבוד אב. אך תיכף שלף גם המלומד שלנו את הטיעון של "כיבוד אב משל אב!!!" השיב לו רבי חיים בפשטות, שילך ברגל!!! נדהם השואל וטען: "ברגל זה ייקח לי יומיים?!" השיב לו רבי חיים: "כמה זמן שייקח ייקח, אתה מחויב במצווה וברגל לא יעלה לך כסף…"
חברי שמע את הפסק וגמר בדעתו להתאמץ ולקיים את המצווה בהידור למרות האתגר הכלכלי.
בערב קיבלתי טלפון מחברי הטוב ובקול נרגש סיפר לי כדלהלן: בדרך לתחנת האוטובוסים ביקשה רעייתי לעצור לקנות כמה דברים דחופים עבור הבית, היא אספה לסל את הדברים הנחוצים לה ואני ניגשתי לשלם. בעומדי בעמדת התשלום הצהיר מאן דהו בקול רם: 'כל המוצרים שנמצאים כאן על הדלפק על חשבוני לכבוד חנוכה!!!'… היו שם המוצרים שלי ושל עוד שני לקוחות… אני מעריך כי עלות הקנייה הסתכמה בשבעים שקלים לפחות… ורק אלי פנה ושם לי ביד שטר של חמישים שקלים באומרו: 'לך מגיע דמי חנוכה נוספים!!!'
"התרגשתי מאוד שה' שלח לי עוד בדרך לתחנת האוטובוסים את מלוא הסכום של הנסיעות לכיבוד ההורים"…
הוא הודה לי על העצה הטובה, ואז סיכמתי עבורו את ההלכה של "כיבוד אב משל אב", כלומר: מי שמשקיע בכיבוד אב, זה יוצא משל אב הרחמן, כלומר, אבא שבשמים כבר משלם על זה… (בעל המעשה: ר. י.).
(טיב הקהילה ויגש תש"פ)