מסופר על הבעל שם ממיכלשטאט, אשר כבר בהיותו ילד קטן חכמתו הגדולה היתה ידועה ומפורסמת לכל, אף חכמי האומות ידעו על כך, וכשהגיע הדבר אל אזני הדוכס הזמינו לבקר בארמונו המפואר, הדוכס שרצה לבדוק את חכמתו של הנער הצעיר, ביקש שאף אחד מהמשרתים והשרים ובני הבית לא יהיו בשעת ההזמנה בארמון, בכך הוא רצה לבדוק אם ימצא הבעל שם את חדרו לבד ללא עזרה מיושבי הארמון.
בהגיע יום הביקור והשעה היעודה, נכנס הבעל שם לארמון - כשהוא אך בן תשע שנים – ומנסה למצוא את חדרו של הדוכס, לא קלה היתה המלאכה, הארמון היה עצום מימדים, אולמות לרוב וחדרים פרוסים בכל עבר, ומי ימצא בקמפוס ענק זה חדר אחד של הוד הדוכס. אך כעבור כמה דקות מצא הילד את החדר והנה הוא עומד ניצב מול פני הדוכס ההמום, אחר שבירכו זה את זה לשלום, שואל אותו הדוכס: 'איך מצאת את חדרי בזמן כה קצר?' ענה לו הילד החכם: 'אכן חדרים רבים יש כאן, וגם קומות לרוב, אך הנה ראיתי שבכל החדרים נראים החלונות ללא וילונות, והנה בחדר אחד החלונות מעוטרים בוילונות מפוארים, אז הבנתי שכנראה חדר נאה זה מיועד להוד כבוד הדוכס, ולשם שמתי פעמיי'. המשיך הדוכס לבדוק את חכמתו של הנער ושאל אותו: 'הרי אמרתי לכל משרתיי שלא יהיו בארמון בזמן שאתה בא כדי שלא יבלבלו אותך, אבל אם אכן כל אחד היה אומר לך מקום אחר שעליך לפנות לשם, למי היית מקשיב להיכן היית פונה?, ענה לו הבעל שם: הייתי הולך להיכן שהרוב היו מכוונים אותי, המשיך הדוכס והקשה עליו: 'א"כ שאתה הולך אחר הרוב, מדוע באמונה אתם היהודים אינכם הולכים אחר הרוב, הרי רוב העולם גויים ואינם מאמינים באלוקי ישראל', ענה לו הילד בחכמתו: 'אמור לי כבוד הדוכס, עתה כאשר יודע אני כבר היכן חדרך, וכי מישהו יכול לבלבל אותי? הרי גם אם הרוב יאמרו לי שחדרך במקום אחר, לא אקשיב להם, כי הרי יודע אני כבר היכן החדר, כך הוא גם באמונתנו, כיון שאין לנו היהודים שום ספק, הכל כ"כ ברור לנו, לא נלך בזה אחר הרוב'.
החתם סופר מוסיף שרעיון זה מרומז בפסוקים, ולא תענה על רב לנטות אחרי רבים להטות, היינו רק בדבר שיש 'לנטות' בו לכאן ולכאן, אזי אחרי רבים להטות, אבל בדבר שהוא ברור כשמש ואין בו נטיה, אפי' אם רבבות יאמרו לך לא כך, אין שומעים להם. הג"ר אלחנן וסרמן זצ"ל הוסיף שגם כאשר נפסק שהולכים אחר הרוב, זה רק כשאינם נגועים בדבר כגון דייני אמת הכשרים לדון, אבל מי שנגוע בדבר, אינו נמנה ברוב, וא"כ לגבי האמונה ודאי שהם נגועים לומר שאין אלוקים, כי הם מלאים בתאוות, ואכן רק המיעוט הולך אחר האמת, אך מיעוט זה הוא זך ונקי ללא נגיעות, ומיעוט כזה ודאי קובע נגד רוב שהוא נגוע.