"ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם" (ג', כ"א)
ידועים דברי חז"ל (סוטה יד.) "דרש רבי שמלאי: תורה – תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים; תחילתה גמילות חסדים דכתיב: 'ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם'; וסופה גמילות חסדים וכו'".
שאל אותי יהודי שאלה: כלום עד בגדי העור הללו לא מצאו חז"ל בתורה חסדים של הקדוש ברוך הוא? ומהי כל הבריאה אם לא חסד? ה' ברא את האדם – וכי אין בכך תחילתה חסד? יום הראשון של בריאת העולם, השני, השלישי וכו', כמה חסדים יש באור ובשמש, בצמחים שניתנו לנו, בחי ובדומם, והנה מדלגים על הכל עד כתנות עור. אתמהה.
את השאלה הזו, וגם תשובה עליה, שמעתי בשם רבי אברהם גרודז'ינסקי זצ"ל, וכך תירץ:
בשלוש־עשרה מידות של רחמים אנו אומרים: "ה' ה'", וחז"ל (ראש השנה יז:) מבארים: "ה' קודם שיחטא וה' לאחר שיחטא". זו מידה מיוחדת משמו של הקדוש ברוך הוא, שגם אחרי שהאדם חוטא הוא זוכה לרחמים.
החסד של בריאת העולם בששת ימי בראשית היה לפני החטא של האדם, אבל אחרי כן אדם הראשון חטא והביא מיתה לעולם, נורא ואיום מה שנגרם מאותו חטא, ואף־על־פי־כן גם אחרי החטא נשאר ה' "קל רחום וחנון" וגמל עמם חסד: "ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם".
הגומל לחייבים טובות
"גמילות חסדים" – המילים הללו הן לכאורה תרתי דסתרי, כי "חסד" הוא דבר שלא מגיע לאדם ואף־על־פי־כן מתחסדים עמו, ואילו "גמילות" היא תשלום שמשלמים לו כגמולו המגיע לו ביושר ובצדק.
ומבארים, כי אכן זוהי מידתו של הקדוש ברוך הוא: "גומל חסד" – התשלום שלו הוא בחסד, כי גם כאשר התשלום צריך להיות לכאורה עונש מחמת שהאדם התנהג שלא כראוי – התשלום והגמול של העונש בא עם מידת החסד.
אומרים ב'ברכת הגומל': "הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב", הגמילות לחייבים צריכה להיות רע, ההיפך מחסדים, אבל הקדוש ברוך הוא לא עושה כך, אלא גומל לחייבים – טובות.
על החסד המיוחד הזה הצביעו חז"ל ואמרו: "תורה, תחילתה גמילות חסדים" שה' הלביש אותם כתנות עור. לא רק שעשה להם בגדים במיוחד אלא אף הלביש אותם בהם.
כיון שיש לנו ציווי לדבוק במידותיו של הקדוש ברוך הוא, הרי שה' רוצה שכך ננהג גם אנו: דווקא אותו אחד שעושה לי צרות צרורות ויורד לחיי – דווקא אתו עלי להתחסד.
מחלוקת החסד והאמת – בבריאת העולם
הייתה מחלוקת לפני בריאת האדם. האמת והחסד התווכחו האם לברוא את האדם או לא: "חסד אמר יברא" – יש לברוא את האדם כיון "שכולו חסד". "אמת אמרה אל יברא" כיון שכולו שקר. מה עשה הקדוש ברוך הוא? השליך את האמת ארצה וברא את האדם (בראשית רבה ח, א).
הבה נחשוב: מה הפשט "שכולו חסד".
ההסבר פשוט לכאורה: אם נתבונן נמצא שהעולם מלא בחסדים. תיקחו את ספר הטלפונים של בני ברק וירושלים תראו כמה גמ"חים יש. אם כן, לכאורה נראה שהעולם מלא בחסד.
נכון, אבל האם כולם מנהלים גמ"חים?! הרי יש מיליארדי אנשים בעולם, וכי כולם כך?!… וכיצד אפשר לומר "שכולו חסד"?
שאלה נוספת. האמת באה וטענה שהסברא אומרת לא לברוא את האדם "שכולו שקר". איזו טענה היא זו, מה אכפת לי שכולו שקר אם בד בבד הוא גם גומל חסדים? מה מפריעים השקרים שבעולם לגמילות חסדים? הוא משקר אבל בד בבד גומל חסד, מה אכפת לי?
התשובה היא, תשמעו רבותיי: כי אכן המציאות היא שכל העולם הוא חסד (ולא בגלל הגמ"חים שהזכרנו אלא מחמת סיבה אחרת).
לא צריך לחפש רחוק. באת היום לבית הכנסת? הנה בכך שבאת השלמת מנין והתחסדת עם המתפללים. הפסיעות הראשונות שלך בבוקר – מיד יש בהן חסד.
אם תנסו לחלוק עלי ולומר: וכי הוא השלים מנין? הרי היה מנין בלעדיו! אשיב, כי ראשית, גם אם לא השלים מנין אבל הוסיף לרווח של כולם, כדי שהתפילה תהיה 'ברוב עם', כי מתפלל נוסף זו מעלה. ושנית, כל אחד נחשב שמועיל למניין וחלק מהמניין, כי אם אתה, הוא, הוא והוא לא היו באים לא היה מנין.
דוגמה נוספת: בבוקר נכנסתי למכולת וקניתי גבינה וחלב. תארו לכם אם לא הייתה חנות מכולת בשכונתי, וכדי להשיג גבינה הייתי צריך לנסוע עד חולון להשיג יהודי שמוכר גבינה או מישהו שמגדל פרה וייתן לי חלב, וכי הייתי יכול לחיות כך? ברוך ה', היה צריך לנשק את בעל המכולת, חמישים מטר מהבית יש לי מכולת! הוא עושה אתי חסד!
כאן בבני ברק ישנה 'טחנת קמח' של משפחת שטרן. כאלו בעלי חסד אין בעולם! נתאר לעצמנו שהחיטים מחו"ל היו מגיעות אלינו הביתה כשהן שלמות, לך תטחן אותן, היכן יש מטחנה? או וויי, עד שהיינו מוצאים מעט קמח… וזה הכל אם מביאים חיטים מחו"ל, אבל אם גם את זה לא היה אלא הייתי מקבל שדה כאן בארץ־ישראל ושור שחור – לך תחרוש, תעשה כל מה שצריך, תזרע, עד שיהיו לך חיטים. מה הייתי עושה? מתי היה לי זמן לנשום?… "עשר מלאכות בפת"… ועכשיו, שום דבר, אני נכנס למכולת קונה לחם ויש מה לאכול.
אם כן מובן לכולנו כי כל התהליך – מייצור כלי החרישה ועד אפיית הלחם – הוא חסד עצום אתנו. כל המשתתפים בתהליך ייצור הלחם הינם בעלי חסד, וזה בלחם בלבד.
ומה יהיה אם אני צריך לבנות בית כי נופל לי גשם על הראש? לך תהיה קבלן, אינסטלטור, חשמלאי. הרי שה'קבלן' הוא מורעדיגער בעל חסד. הנגר, וזה שעושה תריסים וחלונות – כולם בעלי חסד, כי גם אם תאמרו שאינכם צריכים שיבנו עבורכם בית מפואר, אבל מינימום כל אחד צריך: בית, בגדים ואוכל. נו, לך תהיה חייט, לך תהיה בנאי…
זו לא טעות, כי המציאות כך היא – העולם כולו עם חסד. "חסד אומר יברא, שכולם גומלי חסדים".
מגיעה מידת האמת ואומרת: הם בעלי חסדים?! הם רוצים פרנסה, מעונינים בכסף! אם לא תשלם לו, האם הוא יעשה לך חליפה?! האם יתקן לך נעליים? "כולו שקר" – הם לא מתכוונים לשם חסד, הם מתכוונים לטובת עצמם…
אם כן מה האמת כאן?
הנכון הוא, שאם האדם מעונין לעסוק בחסד, הרי בכל דבר שעוסק בו הוא יכול להיות בעל חסד. הסנדלר יכול לחשוב: "אני רוצה שיהיו לאנשים נעליים טובות ונוחות, שראובן יילך עם נעל ולא ייאלץ לדרוך בבוץ ועל אבנים, רק מה? אני חייב להתפרנס, וכיון שכך אני לוקח כסף כי אם לא יהיה לי כסף לא אוכל לתפור נעליים"…
מה המבחן באופן מעשי, לדעת האם הוא סנדלר בעל חסד או שעושה מעשיו לשם כסף בלבד? אם הוא מייצר נעליים רק בשביל עצמו ופרנסתו, מדוע יעשה נעליים באמת חזקות וטובות, אדרבה עליו לייצר משהו פחות טוב כדי שיתקלקל, וראובן הקונה יבוא בעוד חצי שנה ויקנה שוב ויהיה לו כסף… כך גם בחנות הירקות, אם הוא בעל חסד ייתן תמיד את המלפפונים הטובים, שהקונה ייהנה ושיהיה לו טוב.
באופן כזה יכול כל בעל מלאכה לעשות חסד בכל רגע.
הדברים הללו שדיברנו הם נפלאים. ולא מספיק להגיד אותם, וגם לא מספיק לשמוע, כי זה העולם, ובשנים הללו שאנו נמצאים כאן בעולם הזה צריכים לחטוף בכל רגע עוד מצווה ועוד מווה, חיי נצח.
(מתוך יחי ראובן)