"וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם" (שמות ו', ו')
המגיד הירושלמי הצדיק רבי שלום שבדרון זצ״ל מתאר את התקופה בה הוגלה רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל לסיביר לשש שנים של עבודת פרך, ב"עוון" לימודו עם תלמידיו תחת שלטון הבולשביקים, כפי שסיפר זאת הרב אברמסקי בלשונו:
"בבוקר הראשון במחנה, שרר קור נורא, חמישים או שישים מעלות מתחת לאפס. הממונים פקדו עלינו להוריד את הנעליים והגרביים, כיון שאנו עתידים לרוץ כך שלושה קילומטרים על השלג הקפוא ברגליים יחפות. עמדנו כך כשרגלינו רועדות וקופאות מקור, מוכנים ומזומנים לאות מפי המפקד להתחיל לרוץ.
בעוד אני עומד יחף על השלג, התפללתי לפני הקב"ה ואמרתי, 'אבא שבשמים, אתה אמרת (כתובות ל, א) "הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים" (קור וחום), אבל כאן אינני יכול לשמור על עצמי. מבקש אני ממך אבי שבשמים שתשמרני אתה, גם מצינה וקור'. ובאמת, במשך כל התקופה ששהיתי בסיביר, לא הצטננתי אפילו פעם אחת".
"ועוד סיפר לי", הוסיף ר' שלום, "בבוקרו של ערב יום כיפור, בא אלי המפקד ואמר לי, 'אתה יכול לצאת לחופשי, ללכת להיכן שליבך חפץ'. בדברו, הושיט לי כרטיס נסיעה ברכבת, כדי לנסוע אל ביתי הרחוק משם מאות קילומטרים. נטלתי את מעט הסמרטוטים שעוד נותרו ברשותי, וצעדתי לכיוון תחנת הרכבת.
לפתע ראיתי ממרחק את המנהל הראשי של המחנה מתקרב לכיווני. הוא פסע לקראתי, הביט כה וכה וירא כי אין איש, התכופף ושאל בלחישה, 'האם אתה רב?' ושוב הביט אנה ואנה, וביקש, 'הצג נא לפני את הכרטיס שנתנו לך'. הוצאתי את הכרטיס, שצבעו היה לבן. הוא נטלו, הביט בו, והפטיר, 'ראביי, יודע אתה, אם תיסע בכרטיס זה, בוודאי תמות בדרך וגופך יושלך מהחלון על פני השדה, כי כרטיס זה שניתן לך, הינו כרטיס לקרון ללא חימום, ואתה לא תוכל להחזיק מעמד בקור כזה'.
המנהל הביט בשלישית לכל עבר, הוציא מדש מעילו כרטיס אחר בצבע ירוק ולחש: 'קח את הכרטיס הזה, זהו כרטיס לקרון מחומם, כך תגיע הביתה בשלום'.
בעודי נוטל את הכרטיס הוסיף המנהל ואמר לי: 'גם אני יהודי'."
"בדרך", מספר רבי יחזקאל, "ראיתי אכן כמה וכמה מתים שהושלכו לשדות מחלונות הקרונות האחרים, אבל אני, בחסדי ה', נסעתי בקרון מחומם וכך הגעתי לביתי חי ושלם".
מעניין כי בתקופה ההיא עשו מכריו של רבי יחזקאל השתדלויות רבות, לשחרר את הרב אברמסקי ממאסרו בסיביר. קשה היה לקומינסטים לסרב, ולכן הם ערכו את ה"תרגיל" הזה, שיוכלו להתחמק ולומר אנחנו שחררנו אותו, ואיננו אשמים שהוא מת בדרך.
המשיך רבי יחזקאל לספר: "בדרכי לליטא, הגעתי לאודסה, משם עליתי לרכבת לכיוון וורשא. ברכבת פגשתי את רבי אלחנן וסרמן זצ"ל ואמר, 'האכן יצאת מבית האסורים בערב יום הכיפורים בבוקר?'
'כן', השבתי לו, ושאלתי בפליאה: 'מהיכן כבודו יודע על כך, הרי אפילו בבית לא ידעו שאני משתחרר', השיב רבי אלחנן, 'בשעה עשר בבוקר, בערב יום הכיפורים יצאתי עם ה"חפץ חיים", מבית הכנסת שבו התפללנו תפילת שחרית, כאשר צעדנו בשביל היוצא מבית הכנסת, נעצר ה"חפץ חיים" על עומדו ואמר: 'נו, הבולשביקים לא ניצחו, על כורחם הוציאו את הרב אברמסקי מסיביר'."
(מתוך 'להתענג בתענוגים' פרשת וארא)