סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: בתקופה שלפני מלחמת העולם השניה התגורר ברומניה אדם גדול ושמו הגה"צ רבי צבי קינסטליכער זצ"ל, אב"ד הערמנשטאט-סעבע [אחר המלחמה היה דר בירושלים והיה קרוב מאד אל הגרי"מ דושינסקיא זי"ע. הרה"ק רבי יהודה הורוויץ מדזיקוב זי"ע היה מסתופף הרבה בצלו].
שנה אחת בחודש ניסן הרגיש ביסורים נוראים במקום הקיבה, ונסע לעיר קלויזנבורג כדי לדרוש אצל רופאים מומחים שימצאו מזור למחלתו. ואכן את אשר יגור ממנו בא, כי אחרי בדיקות חוזרות ונשנות הודיעו לו שמחלה קשה מקננת בגופו וחייבים תיכף לנתחו כדי לעקור ולרפא את המחלה.
לימים תיאר הגר"צ במכתב לידידו ומחותנו הגה"צ רבי ישראל וועל זצ"ל: "לא יכולתי להסכים ע"ז להיות בבית החולים במשך ימי החג, ובטחתי בה' שלא אעבור על 'בל-תאחר', ובאתי לביתי"… בלית ברירה הסכימו הרופאים לדחות הניתוח אך התרו בו מאד לבל יאכל שום דבר זולת חלב וביצים ומי תפוזים, וכ"ש שלא לאכול פת ולחם.
את ליל הסדר ערך כדרכו ברוממות הרוח והתלהבות הנפש מתוך שמחה וחדוה, ובעת אכילת מצה החליט לעבור על דברי הרופאים ואכל כזית מצה שרויה בחלב בשני הלילות – "וחסדי ה' כי לא תמנו, כי בלילה שני אחר הסדר סרו היסורים לגמרי, וכאילו לא היו, ולא הרגשתי שום כאב ב"ה".
בשבת אחרי פסח עלה לבימה, והודיע את צערו לרבים שעליו לעבור ניתוח מסוכן ושיתפללו בעדו ויבקשו עליו רחמים, ומסר לפניהם דברי פרידה בדמעות שליש שמא לא יזכה חלילה לקום ממיטת חליו, כי מי יודע מה יגזור עליו השי"ת.
לאחר כמה ימים נסע שוב לקלויזנבורג אל הרופא. הרופא חזר לבדקו טרם הניתוח, ומה גברה תדהמתו בראותו שהמחלה נעלמה כליל, ולא מצא שום חסרון במקום הקיבה. הוא היה בטוח שבינתיים ביקר הגר"צ אצל רופא מומחה שריפא את מחלתו, ומרוב התפעלות ביקש שיגלה לו מי הוא הרופא שהצליח לרפאותו רפואה שלימה.
השיב לו הגר"צ שלא היה אצל שום רופא, רק אכל בליל הסדר את הכזית מצה, מיכלא דאסוותא, ועל ידי כך זכה לרפואה שלימה. "וענה [הרופא] ואמר, שנס גדול נעשה לי, והודה שידיעת וחכמת הרופאים הוא כאין נגד רצון הבורא ית"ש".
כאמור, בעל המעשה עצמו כותב את כל השתלשלות הדברים במכתבו, ומסיים שם: "נא למסור תוכן המכתב לבני שיחי', שידע גם הוא להודות ולהלל לשמו יתברך על כל החסד אשר גמלני, ויברך ברכת שעשה ניסים לאבותינו" (המכתב נדפס במלואו ב'באר צבי' חלק האגרות, מכתב לב). גם עדי שמיעה היו מספרים בערגה, איך היה הגר"צ מתאר להם כיצד הרגיש שהמצות פעלו להסיר ממנו את כל מכאוביו.
מעשה כיו"ב אירע בשנת תשע"ז: איש יהודי הדר בעי"ת לייקווד ושמו הרב צבי לאפה שליט"א, נהג ברכבו בערב הפסח, ולפתע אירעה לו תאונה קשה ונוראה, כשרכבו התהפך וארבעת גלגליו עמדו בזקיפה ממעל הרכב, דפנות הרכב נמעכו ונמחצו לגמרי, עד שארך לאנשי ההצלה כמחצית השעה לנסר ולחתוך אותם כדי לחלצו.
מיד הובילוהו לבית החולים כשכולו פצוע וחבול, ומבדיקות וצילומי הרופאים עלה כי יש לו דימומים בראשו סביב המוח ופציעות קשות בצווארו, כך שעליו לעבור כמה וכמה ניתוחים במשך החדשים הקרובים.
ויהי בליל התקדש החג, ישבו היהודי ובני ביתו בחדרו שבבית החולים וערכו 'סדר' כהלכתו ככל משפטיו וחוקותיו. באמצע עריכת הסדר נכנס הרופא ו'תפסם' כשהם עורכים סדר באכילת מצות ומרור, ושתיית ד' כוסות… הביט בו הרופא כמי שהשתבשה דעתו וגער בו: הרי למחרת היום עליך לעבור ניתוח, כיצד תעז לאכול עכשיו? (כי לפני ניתוח על המנותח להיות בצום). אם תאכל עתה, נהיה מוכרחים לדחות את הניתוח הדחוף הגובל ב'פיקוח נפש'.
אבל זה האיש, באמונתו התמימה המשיך בעריכת הסדר כמי שיושב בביתו ללא כל פגע במוחו וצווארו… וראה זה פלא, ויהי ממחרת, הובילוהו לבדיקת סי.טי. ונמצא מוחו וכל גופו נקיים לחלוטין, ומיד נשתחרר לביתו.
הרי לנו, רפואתה של המצה עד היכן מגעת, שיצא האוכלה מסכנת מות לחיים טובים בבריאות השלימה.
(באר הפרשה)