לפנינו סיפור מופלא אודות כוח הוויתור, כפי שמספר הג"ר רבי משה יוסף שיינרמן שליט"א מארה"ב: "התקשר יהודי לידידי הגאון רבי אליהו מן שליט"א, בבקשה שיסייע לו להיכנס אל מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א, היות ויש לו שאלה כבדת משקל להציע, והוא זקוק להכרעתו. ומעשה שהיה כך היה: בתו של היהודי הנ"ל התארסה עם בחור חשוב. הימים שבין האירוסין לחתונה חלפו במהירות, וכשלושה שבועות לפני החתונה התכוננו לשגר את ההזמנות לחתונה. אך אז תפס אותם הטלפון. הורי הבחור, בישרו בקול חרד וכאוב כי התגלה שהבחור לוקה במחלה קשה ל"ע. מה עושים, דוחים את החתונה? מבטלים אותה חלילה? מקיימים אותה במועד? משפחת החתן נמנית על חסידות מסוימת, אשר רבם לא רצה להכריע בשאלה. פנו אל אחד הגדולים אשר גם הוא לא רצה להכריע, אלא הפנה אותם לשאול את הגר"ח.
באותו לילה בו התקשר האיש אל הרב מן, כבר לא יכול היה האיש להגיע, וסוכם כי למחרת בבוקר יכנסו אל הקודש פנימה. החתן, הכלה והורי שני הצדדים הגיעו בהרכב מלא. נרעשים ונרגשים לקראת ההכרעה שתחרוץ את המשך חייהם.
"יש לפנינו דין תורה", פתח הרב מן בלשונו הציורית באוזני הגר"ח, והמשיך לספר על הקורות. החתן מצדו טוען שהיות ואת התקופה הקרובה יהיה עליו להשקיע בטיפולים קשים, אסור לו להתחתן ולהניח בת ישראל במצב כה קשה. הרי לא כך אמורה להיראות ה'שנה ראשונה'! הכלה לעומתו סוברת – בדיוק להיפך: דווקא עכשיו, כשחתנה זקוק לעזרה היא רוצה לעמוד לצדו. אין זה מצד היושר להניח לבן תורה ותלמיד חכם כה חשוב להתמודד לבד. ממילא על החתן להיעתר ולהסכים להתחתן בזמן שקבעו לחתונה!
הגר"ח סיים להאזין לשני הצדדים ופסק בהחלטיות: "עליכם להתחתן בזמן שנקבע!". מילותיו הקצרות האירו כברקים, הדהדו כרעמים, בחדר הקטן. "להתחתן בזמן שנקבע!". ואז הוסיף ובירך אותם בברכת בנין עדי עד, ושיזכו לבנות בית נאמן בישראל. כל הנוכחים פרצו בדמעות של שמחה, התרגשות, ופורקן רגשות כבדים. אין שמחה כהתרת הספקות ועוד איזה ספיקות! החתונה תתקיים בזמן, ובעזרת השם הכל ילך כשורה!
בימים הבאים השתדלו להתנתק מתחושות מכבידות שהתעוררו ובאו שלא לפי הזמנה, אלא השקיעו את כל נפשם וישותם בהכנות לשמחה הגדולה. ויהי היום, והחופה הועמדה. 'מזל טוב!' 'מזל טוב!' הכריזו הנוכחים ופנו לשמח את החתן והכלה ביומם הגדול. באמצע סעודת החתונה התעוררה תכונה רבתי בכיוון הפתח, מסתבר שמרן שר התורה שליט"א בכבודו ובעצמו נראה שם!… החתן היה מופתע לחלוטין מהמחווה, ובמשך דקות ארוכות ישב לצדו בשולחן המזרח. לאחר מכן החלה התזמורת לנגן, ידי החתן והגר"ח השתלבו בשמחת חתן אמיתית! יציאת צדיק מן המקום עושה רושם, וכל המשתתפים כולל החתן והכלה יצאו ללוות את הגר"ח עד הרכב. לפני פרידה התברכו שוב בברכות האמורות בתורה וחזרו לשמוח באולם.
עודם במכונית התעניין הרב מן אצל הגר"ח, מה הנימוק שעמד מאחורי הכרעתו הפסקנית לפיה יש לקיים את החתונה בזמן. סיפר לו הגר"ח את המובא במדרש, שאלכסנדר מוקדון יצא למסע להרי החושך, שם שלח לקרוא למלך קציא. יצא לקראתו המלך עם לחם של זהב מוטלת בקערה של זהב. אמר לו אלכסנדר: לממונך אני צריך? לא באתי אלא כדי לראות כיצד אתם דנים. יום אחד התנהל בפניו משפט, הראשון טען: אדם זה מכר לי חורבה ומצאתי בה מטמון, מכיוון שקניתי רק חורבה המטמון שייך לו. ואילו השני השיב: חורבה וכל מה שבתוכה מכרתי! התעניין המלך: יש לך בן? כן. פנה לשני ושאל: יש לך בת? כן. ויצא הפסק מלפני המלך: "לכו והשיאו זו לזה ויהא הממון לשניהם!" משהבחין המלך שאלכסנדר תמה על הפסק, שאל: לא דנתי יפה? ואחר כך התעניין אילו היה קורה המקרה אצלכם, כיצד הייתם דנים? השיב אלכסנדר: הורגים את שניהם והמלכות נוטלת את המטמון…
רואים מכאן, סיים הגר"ח, שכאשר קיים ויתור מאחד לשני, על שני הצדדים להיות מנצחים. זה הלימוד מדברי המדרש "לכו והשיאו זו לזה ויהא הממון לשניהם!". ולכן, ב'דין תורה' שעמד בפנינו, כאשר שני הצדדים ביקשו לוותר זה לזה, על כרחך ששני הצדדים צריכים לנצח, וזה יכול להתבצע כאשר שני ה'בעלי דינים' יתחתנו יחד ויקימו בית נאמן בישראל!
(שמועה טובה ויחי תשע"ח)