עוד מספר ימים בלבד נותרו לבין הזמנים, ועדיין 'העסק' בעיצומו. האטרקציות, הטיולים, הנופשים למיניהם.
בספר 'דרכי החיים' מצאנו מעשה שרשם אחד מנכדי מרן הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל ברשימותיו: "הלכתי עם זקני מו"ר (שליט"א) [זצ"ל], וניגש תלמיד אחד שלמד אצלו לפני כחמישים שנה, ושאל התלמיד האם הרב זוכר אותי. ומיד השיב לו זקני שהגיע לישיבה קטנה מבאר שבע עם עוד כמה בחורים וכי הוא היה הטוב שביניהם.
"והוסיף ואמר לו: אזכיר לך שאלה ששאלת אותי, והיא מה יעשה כשחוזר לביתו בבאר שבע בבין הזמנים וכדומה ורוצה לילך לבית הכנסת, וצריך לעבור דרך מקום פריצות. והשבתי לך שלתפילת שחרית שאין מצוי עדיין פריצות תלך להתפלל בביהכנ"ס, ואילו תפילות מנחה ומעריב תתפלל ביחידות בבית".
ואם כך לגבי תפילה במנין – כמה זהירות נדרשת בטיול לשם תענוג גרידא, שלא לעבור ולא לדרוך במקומות מועדים ומסוכנים מבחינה רוחנית? נקודה למחשבה.