יום רביעי כ' בכסלו תש"פ
באלו קנינים יכול גוי לקנות מִטלטלין?
הראשונים נחלקו בנוגע לקנינים שבהם יכול גוי לקנות מִטלטלין: יש אומרים – בכסף בלבד, ויש אומרים – בהגבהה, או במשיכה, כשמדובר בחפץ שאין הדרך להגביהו. ויש אומרים שיכול לקנות הן בזה והן בזה. ויש אומרים שיכול לקנות אף בקנינים 'אגב קרקע', 'חצר', ו'סודר'.
ובמכירת חמץ, היות ואם הקנין אינו חל עובר המוכר באיסור דאורייתא של 'בל יֵראה' – לכתחילה חובה להקנות לגוי הן בכסף והן במשיכה, כדי שהקנין יחול לכל הדעות. ולכל הפחות, במשיכה, המועילה לדעת רוב הפוסקים.
ואם לא הקנה את החמץ לגוי במשיכה, אלא בכסף בלבד, או בקנין חצר, וכדומה – החמץ מותר לאחר הפסח באכילה ובהנאה.
[משנ"ב תמח, יז, ושעה"צ מז; רמב"ם זכיה א, יד]
למי שייך הכסף שמשלם הגוי במכירת חמץ ומהי כמות הכסף הנדרשת?
כאמוּר, לכתחילה יש להקנות לגוי את החמץ הן בקנין 'כסף' והן בקנין 'משיכה'. וכאשר הרב מוכר חמץ בשליחותם של מוכרים רבים, יזכה בכסף שמקבל מהגוי לעצמו, ולא עבור המוכרים; משום שכדי לזכות בכסף עבורם, צריך הרב להֵחשב כשלוחו של הגוי, ואין 'שליחות' לגוי (ראה תקציר לאתמול); אך ראוי שהמוכרים יציינו בכתב ההרשאה שהכסף ינתן לרב.
ולמרות שהמוכרים אינם זוכים בכסף, צריך שיהיה בו 'פרוטה' כנגד כל אחד מהם. וכאשר משכירים לגוי מקום בנוסף למכירת החמץ עצמו, יש להוסיף פרוטה כנגד כל משכיר. ואם אין לגוי את הסכום הנדרש, מותר לישראל להלוותו כסף לשם כך, אך ראוי שלא יהיה זה המוכר, או שלוחו, אלא אדם אחר.
[ביאורים ומוספים דרשו תמח, 55]
כלים שנמכרו לגוי במכירת חמץ – האם צריך להטבילם לאחר הפסח?
בשעה שמחזיר הגוי את החמץ הנמכר לו, לאחר הפסח, צריך הישראל לעשות בו קנין, כדי להשיבו לרשותו. וכאשר מכירת החמץ נעשתה כדין, בקניני 'כסף' ו'משיכה' (ראה לעיל), די בכך שישיב לגוי את הכסף שקיבל ממנו עבור החמץ, והחמץ נקנה לו בקנין כסף; וכאשר הקנה לגוי קרקע, שאז נדרש שטר מכירה יחד עם קנין הכסף, ישיב לו הגוי את השטר, והוא יקנה את הקרקע בכסף המושב לגוי.
ואם הקנה לגוי כלים שלא ניתן לנקותם מחמץ, וכדומה – יש אומרים שצריך להטבילם לאחר הפסח, כדין כלים שנקנו מגוי. ויש שהנהיגו משום כך למכור רק את החמץ הדבוק לכלים (מסוג הטעון טבילה), ולא את הכלים עצמם; ויש שהקֵלו בדיעבד שלא להטבילם.
[ביה"ל תמח, ג, ד"ה מכירה; ביאורים ומוספים דרשו, 62]